בנין יהושע על אבות דרבי נתן לט:א

חמשה אין להם סליחה. כלומר קשה סליחתם כי צריכים תשובה גדולה ע״ז ועי״ל כעין זה פל״ז ד״ה שבעה:

המרבה לשוב. בחטאים משונים בזה מראה שלא עשה בראשונה תשובה כהוגן שעיקרה עזיבת החטא וכדכתב הרמב״ם פ״ב הל״ב מהל׳ תשובה ויעיד עליו הבורא היודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא וכעין זה כתב המפרש:

ומרבה לחטוא. בחטא אחד כ״ש שתשובתו קשה כדלקמן פ״מ ויומא דפ״ו ופ״ז כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר:

והחוטא בדור זכאי. שהיה לו ללמוד ממעשיהם השובים ולא עשה כן לכך גם כן תשובתו קשה אי נמי אם גם הוא היה זכאי ולא חטא הוו כולי עלמא זכאי והיה משיח בא כד״א (ישעיה ס״א) זעמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ וכדאיתא פרק חלק דצ״ח ע״א אין בן דוד בא עד שיהא כולו זכאי וכו׳ ועיין גפ״ק דקדושין משו״ה תשובתו קשה שעיכב הגאולה. והמפרש כתב שהחוטא בדור זכאי אינו שב מהרה כי סומך עצמו שמסתמא עולם נדון ע״פ רובו וכו׳ ע״ש:

וחוטא ע״מ לשוב. כדאיתא לקמן פ״מ וסוף יומא האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה וכל מי שיש בידו חלול השם. קשה מכולם עיי״ל פכ״ט וביומא שם ודא״ר פ״ב:

בעוונו. שנחשב לגברא רבה דכוותיה לעון אם עשה כזה כדאיתא שם ביומא ה״ד חלול השם כגון וכו׳ אע״פ שאדם אחר שאינו חשוב כמוהו לא נחשב לכלום. א״נ בעונו דייק שנקרא חלול השם אם עשה באמת העון לאפוקי אם חושדין אותו לשקר ואויבים אפקוה לקלא בישא אדרבה ע״ז א״ר יוסי יהא חלקי עם מי שחושדין ואין בו שבת קי״ח ומ״ק דח״י:

אין ספק לאדם לידע וכו׳. אינו יכול להשיג דבר גדול הזה וברפ״ב דחגיגה איתא כל המסתכל בארבעה דברים וכו׳ והמפרש כתב ע״ד דאיתא התם בדף י״ג ע״א ע״ש:

ואלמלא. כמו אם לא כמו בסוף מגילה אלמלא מעמדות וכו׳ כן הכא הפי׳ אבל בשאר מקומות הוא כמו בוי״ו אם לו בשבת דף קי״ח אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות עיין בערוך:

היו מוסרין לו מפתחות. מכח זה היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים וכעין זה בילקוט (תהילים ג׳:א׳) על פסוק לדוד בברחו וגו׳ וז״ל זש״ה לא ידע אנוש ערכה (איוב כ״ח:י״ג) א״ר אלעזר לא נתנו פרשיות התורה על הסדר שאלמלא נתנן על הסדר כל מי שהיה קורא בהן היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים לפיכך נתעלם סדורה של תורה והוא גלוי לפני הקב״ה שנאמר ומי כמוני יקרא וגו׳ (ישעיהו מ״ד:ז׳) עכ״ל ועפ״ז פירשתי פסוק (בקהלת ג ט) ראיתי את הענין וגו׳ את הכל עשה יפה בעתו וגו׳ (ר״ל שאין מוקדם ומאוחר בתורה והיפך הסדר) מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף וק״ל:

הוא היה אומר. ר״ל ר״ע כ״מ בפ״א פ״ג מט״ו ע״ש:

והכל לפי דעתו של אדם. כל מעשה בני אדם מה שעשה ומה שעתיד לעשות הכל גלוי לפניו ולא תאמר כיון שהקב״ה יודע מה שיעשה האדם א״כ הוא מוכרח במעשיו שיהיה צדיק או רשע כי הרשות נתונה בידו לעשות טוב ורע ואין שום דבר שיכריחהו כלל וכו׳ כי לא מחשבותיכם מחשבותי וכו׳ ר״ב בשם רמב״ם. ועיין בתוי״ט שהאריך בזה גם מור״ם אלשי״ך במגילת איכה על פסוק מפי עליון לא תצא הרעות כו׳. ובנושאי כלי הרמב״ם פ״ה מהל׳ תשובה:

הוא היה אומר. נמי ר״ע כדלעיל:

הכל נתון בערבון. שהכל ערבים זל״ז ל״א על כל מעשה יש לו ערבות להקב״ה דנשמתו של אדם ערב בכל איברים זכו זכתה היא. לא זכו לא זכתה היא ונדונית כ״כ רש״י. והמד״ש בשם החסיד כתב זה המאמר הוא נגד הכל צפוי כלומר שאע״פ שהכל צפוי ויודע השיב״ה בעושי רע לא משלם כדי רשעתו מיד. כי הכל נתון בערבון כלומר שיש לו ערבות שלא ימלט מידו ע״כ הוי״ט:

ומצודה פרוסה על כל החיים. שאינו יכול להשמט מיום המיתה ומיום הדין (שם) ועיין בס׳ אור לישרים של מורי הגאון מהר״ז איידלין זצ״ל דרשה י״ד דף צג ע״ב ותמצא נחת:

תשובת רשעים מעכבת. אם רשעים מעכבים א״ע בתשובה:

וגזר דינם מחותם. אינו נקרע הגזר דין לאפוקי אם עשאו תשובה גדולה היא שמקרעת גזר דין כדאיתא יומא דף פו אבל התם איתא בגמרא בזה״ל תשובת המוחלטין (רשעים גמורים. רש״י) מעכבת הפורענות ואפי׳ שנחתם עליו גזר דין של פורענות עכ״ל נמצא אם נמי הכוונה הכא לזו ראוי לגרוס תשובת רשעים מעכבת אע׳פ שגז״ד מחותם:

ושלות רשעים סופה רעה. מתוך שלותם הם יושבין ומהרהרין בעבירה רש״י שם ובגמרא שם איתא סופה תקלה. ובסנהדרין דף עא ע״ב איתא שקט לרשעים רע להן ורע לעולם:

והרשות. והרבנות רש״י:

קוברת אס בעליה. שנאמר וימת יוסף (שמות א׳:ו׳) ואח״כ כל אחיו ברכות דף נה ובסוטה דף יג. ר״ב. א״נ הרשות נקרא היצה״ר כמ״ש המד״ש במשנה הנ״ל הכל נתון בערבון אמרו המפרשים רשתות על היצה״ר וסיעו אשר הם רשתות ומצודות לצוד את ב״א וכו׳ ע״ש והוא היצה״ר הוא המלאך המות לכך נאמר והרשות מקברת את בעליה:

עד יום. עם יום כצ״ל וכ״ז מפירש לעיל פכ״ט ע״ש וביומא שם:

משלמין לרשעים. בעוה״ז שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (ס״פ ואתחנן):

ומקיפין לצדיקים. לשון חנוני המקיף וקאי אדלעיל החנות פתוחה והחנוני מקיף ואיתא בעירובין דף נב לא יאחר לשונאיו אבל מאחר הוא לצדיקים גמורים והיינו דאריב״ל וכו׳ היום לעשותן ולמחר להעוה״ב ליטול שכרן:

משלמין לרשעים וכו׳. ר״ל באיזה רשע אמרו באותן שעשו את התורה בעין רעה שלא ק״מו מה שלמדו ושמעו ועינם רעה בהתורה ובמצות שבה ולא נמצא בהם דבר טוב ע״כ מקבלים שכר בהאי עלמא על מעוט טובה שעשו בחייהם:

ומקיפין לצדיקים וכו׳. באותן צדיקים שעשו את התורה בעין יפה שלומדים לש״ש לשמור ולעשות ולקיים ואז משנתן עולה יפה שש״ש מתאהב ע״י שאומרים אשרי שזה ילדו אשרי שזה גדלו אשרי רבו שלמדו תורה וכו׳ וכדאיתא יומא דפ״ו ע״א:

נותנין לאלו קמעא. ר״ל נותנין שכר לרשע על מיעוט זכיות שלו. ועוד כל מה שנהנה בהעוה״ז נקרא קמעא נגד שכר הנצחי של העוה״ב ויפה שעה א׳ של קורת רוח בהעוה״ב מכל חיי העוה״ז וגם מה שצדיק אוכל ממעשיו פירותיהן בהעוה״ז נקרא קמעא ומעט נגד הקרן קיימת שנשאר להעוה״ב ע״ל פ״מ:

והשאר. שלא קבלו הן לצדקת הצדיק ורשעת הרשע. מונה להם מרובה. מה שמקבלים עוד המותר והעיקר בעוה״ב נחשב להם למספר מרובה כי אצל הצדיק יפה שעה א׳ של קורת רוח בהעוה״ב וכו׳ ועוד אם זכה נוטל חלק ג״ע מהרשע כדאיתא פ״ב דחגיגה והצדיק אינו מרגיש ומכיר בעצמו לאותו חלק למשל אם ניתן לו שכר על כתיבת ס״ת או כדומה מצות שלא היה יכול לעשות אותם בחייו מפני חסרון כיס לכן הוא בעיניו הכל טובה מרובה וכן ההיפך לרשע מדומה לו עונש של גיהנם מרובה יותר על רשעתו שעשה. כי הרבה שנשכח ממנו וגם שמגיע לו חלק חבירו של צדיק בגיהנם כדאיתא בחגיגה שם וזה שאמר הכא והשאר מונה להם מרובה כנ״ל לפרש סוגיא זו. וה׳ ינחני במעגלי צדק. ואגב אמינא מה ששמעתי טעם נכון שזכו כמה רשעים לכמה מצות רבות וגדולים כגון קניית ספר תורה והכנסת כלה. וצדקה לעניים הגונים וכדומה. משום שהצדיק חבירו שיהיה נוטל חלק הרשע בג״ע כדלעיל לא היה סיפק בידו להנך מצות מפני חסרון כיס על פי מזלו הנולד בו. וכדי שלא יהיה הסר לצדיק המצות הללו לכן הרשע עושה שליחותו בזה כדאיתא ר״פ כיצד מברכין בברכות. בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע״י אחרים. וראוי לאמרו:

הכל יוצא. להעוה״ז ערום וכד״א (איוב א׳:כ״א) ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב:

והלואי. שתהא יציאה מן העולם בלא חטא כביאה על העולם בלא חטא:

רמ״א. בפ״א פ״ג מ״ד שר״ע אומר זה המאמר ג״כ. יאפשר באמת אמר ר״מ הכי בשם ר״ע כרוב סתם מתני׳ ר״מ אליבא דר״ע כדאיתא בסנהדרין דף פ״ו ע״א ועיין ברש״י ספ״ד דבכורות דף ל ד״ה תיתי לי:

שנברא בצלם אלהים. לכן מוטל עליו לעשות רצון קונו רש״י. ובכל אדם אמר התנא וכמו שהוא הראיה שממנו הביא שהוא נאמר לבני נח לא לבני ישראל לבדם ירצה התנא לזכות את כל האדם אף לבני נח ומאמר מלא אמר הרמב״ם בפ״ח מהל׳ מלכים וז״ל צוה משרע״ה מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו ב״נ וכל מי שלא יקבל יהרג. והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכ״מ וכו׳ כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן ה״ז מחסידי אוה״ע ויש לו חלק לעוה״ב. והוא שיקבל אותן ייעשה אותן מפני שצוה בהן הקב״ה בתורה והודיענו ע״י משרע״ה שבני נח מקודם נצטוו בהן אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אוה״ע ולא מחכמיהם עכ״ל והאריך בזה התוי״ט ע״ש ועיי״ל פל״ו ד״ה ג׳ מלכים:

שנאמר בנים אתם וגו׳. הא דלא הביא מקרא המוקדם (שמות ד׳:כ״ב) בני בכורי ישראל. כ׳ במד״ש לפי שבפסוק בנים אתם הודיע לישראל בעצמם שהם בנים כמ״ש בנים אתם וכן לעיל בצלם אלהים הודיע לב״א בעצמם. וכן לקמן בלקח טוב נתתי לכם ע״כ והתוי״ט כתב לפי שהקרא בני בכורי אפשר לפרש על אותו דור בלבד שרצה להוציאם ממצרים וכו׳ ומנלן לדורות הבאים וכו׳ אבל הך קרא בנים אתם נאמר אצל מצות שנצטוינו בה לדורי דורות ע״ע חק ולא יעבור לא תתגודדו וגו׳ שהם חובות הגוף הנוהגים בכ״מ ובכל דור ודור וקראן בנים ע״כ ול״נ דהתם במצרים עדיין לא קבלו התורה והיתה החשיבות מישראל סבא זהו יעקב אבינו ע״ה ולכך נכתב בלשון יחיד בני בכורי וכדכתב רש״י שם בשם המדרש שקאי על יעקב שכאן חתם הקב״ה על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו ע״כ אבל לאחר מ״ת קראם בלשון רבים בנים אתם וגו׳ שחשיבות היו להם לבדם ג״כ אפי׳ הרבו לפשוע במדבר עדיין חביבותיה גבן ונקראו בנים כי מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה כנ״ל:

כלי חמדה וכו׳. התורה כלי גדול וחשוב הוא שנו נברא העולם שנא׳ (משלי ח ל) ואהיה אצלו אמון אמרה תורה אני הייתי כלי אומנתו וכו׳ שנא׳ בראשית ברא וגו׳ ואין ראשית אלא תורה שנא׳ (שם) ה׳ קנני ראשית דרכו. רש״י:

שנאמר כי לקח טוב. כל מעשה בראשית שנא׳ בו וירא אלהים כי טוב לא נברא אלא בשביל התורה שנקרא לקח (כד״א יערוף כמטר לקחי) (דברים לב). ר״ב ועיין בתוי״ט:

למה הצדיקים דומים בהעוה״ז. ביסורין הבאים עליהם רש״י ספ״ק דקדושין דף מ ע״ב:

וסוכה יוצא. ונוף א׳ כלומר מעט ממנו. שם:

מה הם אומרים. זה ליתא שם בגמרא אלא הכי איתא נקצן נופו כולו עומד במקום טהרה:

כדרכו. שם איתא בגמרא כך הקב״ה מביא יסורין על הצדיקים בהעוה״ז (על מעוט עונות שבידם ונמצאו כלם נקיים רש״י) כדי שיירשו העוה״ב שנאמר (איוב ח׳:ז׳) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד:

למה הרשעים דומים בהעוה״ז. בטובה שמשפיע להם רש״י:

וסוכה יוצא. נוף מעט ממנו אף אלו יש בידם מעוט טובות וזכיות (שם):

מה הן אומרים קוצו סוכה זו מן האילן. כ״ז ליתא התם בגמ׳ אלא כך נקצן נופו כולו עומד במקום טומאה ופרש״י קבלת שכרם היא קציצת נופם:

כדרכו טמא. שם בגמרא כך הקב״ה משפיע להן טובה לרשעים בהעוה״ז כדי לטורדן ולהורידן למדריגה התחתונה (מדריגה אשוליי״א כדרך שעושין מדרגות לחריצין שסביבות המגדלים כשמגביהים קרקעיתה רש״י) שנאמר (משלי י״ד:י״ב) יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות ופרש״י כשרואין הרשעים שלותן נראית דרכם בעיניהם ישרה ואחריתה של אותה שלוה הזמנת דרכי מות היתה: