בנין יהושע על אבות דרבי נתן לח:א

שבעה וכו׳. קאי על מתניתין דפ״א פ״ה מ״ח:

של בצורת. הגשמים מועטים ומתוך כך מתייקר השער עד שמקצת ב״א רעבים ומקצתן שבעים מ״׳מ. רש״י ור״ב. ובשבת דל״ב איתא ראייה ע״ז ואם נותנים מתברכין שנא׳ (מלאכי ג׳:י׳) הביאו את כל המעשר וגו׳ והריקותי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די:

מקצתן תורמין וכו׳. בפרקי אבות שם איתא גמרו שלא לעשר:

רעב של מהומה באה. שם איתא של מהומה ושל בצורת באה:

של מהומה. כלומר אוכלין ואינן שביעים כדכתיב (בפ׳ בחקתי) ואכלתם ולא תשבעו זה רעב של מהומה אבל עדיין אינם מתים. רש״י. והר״ב כתב של מהומה מפני הגייסות אין יכולין לאסוף התבואה והא דחמיר תרומה ממעשר משום דחטה א׳ פוטרת את הכרי ועל שהוא כילי ביותר לכך ענשו מרובה ממעשר. מפרש:

מקצתן מפרישין חלה. בפ״א איתא ושלא ליטול את החלה:

אין מפרישין חלה. קרא ע״ז והפקדתי עליכם בהלה אל תקרי בהלה אלא בהלה גמרא שם:

כליה בא. השמים כברזל והארץ כנחשה. ר״ב:

גמרו שלא לעשר. מעשר הוא שם לכלל המתנות וכ״מ שם בגמ׳ תוי״ט:

טל ומטר. לעיל לא קחשיב טל כ״א מטר:

ואינם מסתפקין. שם איתא והיוקר היה והשכר אבד (שכר הרווח רש״י) וב״א רצין אחר פרנסתן ואינם מגיעים שנאמר ציה וגו׳. נמסרו לאויביהם. זו קשה מן הראשון שב״א יגיעים וכו׳ ותנא בתרא לטפויי: