בנין יהושע על אבות דרבי נתן לז:ט

ז׳ מדות. הן וכו׳ רמ״א שבע רקיעין וכו׳. כל הסוגיא זו מפורשת באר היטב שם בחגיגה וראיות ממקראות באריכות ע״ש ובילקוט פ׳ עקב על פסוק הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים ובתוס׳ דמס׳ ע״ז דמ״ג רע״ב:

מדור התחתון. עי׳ תוס׳ מנחות דל״ז ע״א ד״ה או קום:ארץ.בראשית וגו׳ ואת הארץ ועוד פסוקים רבים:

אדמה. שם (ואת כל רמש האדמה) לעבוד את האדמה ודומיהן רבים:

ארקא. די שמיא וארקא (ירמי׳ י יא):

חרבה. מכל אשר בחרבה מתו (בראשית ז כב):

יבשה. ותראה היבשה (שם א מ):

תבל. וישת עליהם תבל (ש״א ב ח) ודומיהם בנו״כ:

חלד. האזינו כל יושבי חלד (תהילים מ״ט:ב׳):

שהיא מתובלת בכל. ארץ שאנחנו יושבי׳ עליה היא מתובלת בכל מיני טוב מה שאין כן ארצות התחתונות הן חסרי טוב ומשונים הבריות כדאיתא בזוהר (מפרש) ואיתא בתוס׳ דמנחות דל״ז ע״א ד״ה או קום שאשמדאי הוציא מתחת קרקע אדם א׳ שיש לו שני ראשים וכו׳ ע״ש ובמ״ר בראשית פי״ג על פסוק וכל שיח השדה וגו׳ איתא עוד טעם על שמות הארץ תבל ארקא אדמה כנגד ד׳ תקופות בשנה ע״ש:

ד״א שדרכה להכניס וכו׳. חסרון יש כאן שמפרש רק טעם של תבל וחסר הטעם של שאר שמות הארץ וקאי האי ד״א על חלד דאיתא בירושלמי פ״ק דשבת והובא בילקוט (תהילים מ״ט:ב׳) האזינו כל יושבי חלד ר׳ אחא בשם ר׳ אבהו ורבנין חד אמר למה מושל כל באי עולם לחולדה לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מחולדה. וחד אמר מה חולדה זו גוררת ומנחת ואינה יודעת למי מנחת כך כל באי עולם גוררין ומניחין ואין יודעין למי מניחין דכתיב יצבור ולא ידע מי אוספם ע״כ מפרש:

מעלות וכו׳. שהכל תלוי במזל עי׳ פ״ג דתענית דף כה:

כיעור. משונה ב״ק דף ק ע״ב:

בחכמתו בתבונתו. עי״ל ד״ה בז׳ דברים ברא הקב״ה וכו׳. וכתב רש״י בחומש בפ׳ דברים בשם ספרי ששאל אריוס את ר׳ יוסף מה בין חכמים לנבונים חכם דומה לשולחני עשיר כשמביאין לו דינרין לראות רואה וכשאין מביאין לו דינרין לראות יושב ותוהא. נבון דומה לשולחני תגר כשמביאין לו מעות לראות רואה וכשאין מכיאין לו הוא מחזר ומביא משלו:

ובדעתו. רוה״ק: