בנין יהושע על אבות דרבי נתן לז:י

ק״ו. עשרה המה (בתנ״ך) במ״ר וילקוט סוף פרשה מקץ נחשבים בפרט כל חד וחד וע״ש בידי משה גם נדרש מק״ו דמרים דין דיו עי״ל פ״ט:

וג״ש. כמו שנא׳ בישראל לא תשימו קרחה בין עיניכם למת ונא׳ בכהנים לא יקרחו קרחה בראשם מה להלן כל הראש אף כאן כל הראש ומה להלן וכו׳. גמ׳ במכות דף כ׳:

בנין אב מכתוב א׳. כמו שנא׳ (בפ׳ בא) אצל חג המצות אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם שהתיר לנו הכתוב אוכל נפש בלבד בחג המצות. ובשאר מועדים לא התיר לעשות אוכל נפש אלא אמרו רז״ל זה בנה אב לכל המועדים. וכמו שנא׳ (בפ׳ נשא) ועד אין בה וגו׳ ותניא רפ״ק דסוטה ועד אין בה בשני עדים הכתוב מדבר או אינו אלא עד א׳ ת״ל לא יקום עד אחד באיש וגו׳ ומת״ל ועד זה בנה אב כ״מ שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב א׳:

ובנין אב משני כתובים. כמו שנא׳ (בפ׳ אמור) במומי אדם או גבן או דק או תבלול בעינו וגו׳ ולא אמר לנו הכתוב יבלת. אך במומי בהמה כתוב עורת או שבור או חרוץ או יבלת ואיתא בת״כ כ״מ שנמצא בתורה מום סתם נותנין עליו מומי אדם ומומי בהמה עי׳ ספ״ו ורפ״ז דמס׳ בכורות:

מכלל ופרט. כמו שנא׳ ריש ויקרא אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳ מן הבהמה זה כלל שהחיה בכלל בהמה הוא דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו איל צבי וגו׳ (בפ׳ שמיני) הרי שחיה בכלל בהמה. ואח״כ פרט מן הבקר ומן הצאן ונתמעטה חיה מן הקרבן ואין בכלל אלא מה שבפרט:

ומפרט וכלל. כמו שנאמר בעשרת הדברות לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו שורו וחמורו פרט. שמשמע אלו אין לך לחמוד בלבד אבל דבר אחר רשאי ואח״כ וכל אשר לרעך חזר וכלל ונעשה הכלל מוסיף על הפרט שהכל אסור וכמו שנאמר בהשבת אבדה וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו פרט שמשמע שאלו אתה חייב להשיב בלבד אבל לא דבר אחר ואח״כ כלל וכן העשה לכל אבידת אחיך כל אבידות שבעולם ונעשה הכלל מוסיף על הפרט הלך אחר הכלל בכ״מ שתמצא בתורה פרט וכלל:

דבר הלמד מענינו. כמו שנאמר בפ׳ בשלח בענין שבת שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי אינו ר״ל שישבו תחתיהם כל היום כולו אלא שלא יצא איש ממקומו אלפים אמה שהוא למד מענינו:

אלא שבע מדות שדרש הלל וכו׳. אבל רבי ישמעאל אומר י״ג מדות הן וכאשר נדפסים בסידורים אחר פ׳ איזהו מקומן. ועיין בכרך ברכות אחר כללי הש״ס ובספר קרבן אהרן בסופו נקרא מדות אהרן וספר הליכות עולם מבוארים הי״ג מדות באר היטב: