בנין יהושע על אבות דרבי נתן לה:ה

עשרה נסים וכו׳ בבית המקדש. בפ״א פ״ה מ״ה וביומא דף כ״א נחשבין בע״א:

בבית המטבחים. שבעזרה במקום שהיו שם השולחנות של שיש. שמדיחין עליהן את האימורין ולא היה יורד שם זבוב משום מיאוס ללמדך ששכינה שורה בהם רש״י:

ולא אירע קרי לכהן גדול ביוה״כ. דטומאה זו הואיל ויוצאה מגופו דבר מגונה הוא ומכוער משאר הטומאות ומה שהיו מתקנין לו כהן אחר תחתיו מחמת פיסול אחרת היו עושין כמו אותו פיסול שאירע ברבי ישמעאל בן קמחית לקמן שנתזה צנורא וכו׳ רש״י ועיין בתוי״ט מה שמתרץ בשם מד״ש על קושית העולם:

חוץ מר׳ ישמעאל בן קמחית שיצא. יוה״כ היה. רש״י ביומא ד׳ מ״ז ע״א:

צינורא. רוק. שם:

לא ראו קורות ביתי וכו׳. ראיתי בהש״ס ירושלמי כל כבודה בת מלך פנימה משבצות זהב לבושה (תהלים מה) אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כה״ג הלבוש משבצות זהב. רש״י שם:

מעולם לא נפגע אדם בירושלים. לא גרסי׳ הכא אלא לעיל בריש הפרק גם בס״א ליתא הכא:

ולא נכשל. במה שאין ראוי במקדש כדינו ולעיל בירושלים כדינו ששייך אבל המפרש כתב לתרוצי קושיא זו ודייק מעולם ותירץ דמעלה יתירה היתה במקדש אף כשהוא חרב במקומו עדיין לא ניזוק שום אדם במקום המקדש עכ״ל ונשתקע הדבר ולא נאמר כי ח״ו לכנס שם בזה״ז אפי׳ בחורבנה כי כולם טמאי מתים ושאר טומאות. והנכנס שם אפי׳ בזה״ז בחורבן חייב כרת כמ״ש הרמב״ם וספר החינוך הובא ג״כ במג״א סוף הל׳ תשעה באב ע״ש ע״כ הנכון מה שכתבתי לענ״ד [יש לקיים דברי המפרש דבימי התנאים ואמוראים היה להם אפר פרה והיו נטהרין מטומאת מת כמ״ש (חגיגה כה. נדה ו:) חבריא מדכן בגלילא וא״כ רבותא אשמעינן לתנאים ואמוראים שהיו יכולים ליכנס]:

לא הפילה אשה וכו׳. ז׳ל רש״י בפ״א פ״ה כאשר הובא בתי״ט שם לא הפילה אשה מריח בשר הקדש מתאוות בשר הקדש א״נ מריח אברים של המערכה שאילו הריחה ובאת לטעום מהן אין שומעין לה להאכילה בשר קדש עכ״ל וכתב המפרש ותימה מ״ש מיו״כ דאיסור כרת הוא ותנן פרק בתרא דיומא דפ״ב ע״א עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה עכ״ל ובגמ׳ שם איתא בפירוש שמאכילין אותה בשר קדש. ולענ״ד נראה דברי רש״י לקיימן (ואומר אני ע״ז דברי הס״ח סתנ״ו אשר הבאתי בהקדמה ע״ש) כי ז״ל רש״י כפי אשר נדפס בספר ד״ח של זקיני הגאון מהר״ל מפראג ז״ל שאם היתה מריחה אין נותנין לה ואעפ״כ לא הפילה עכ״ל ונחסר רק ואו וצ״ל ואין נותנין לה וכוונת רש״י שאם היתה מריחה ויזדמן שלא היו נותנין לה מפני הטרדא או שהאשה היתה בושה לתבוע אעפ״כ היה הנס שלא הפילה מהריח. אבל אם תבעה שיתנו לה דוקא מודה רש״י כדין המשנה והברייתא הנ״ל כנ״ל להפך בזכותו של רש״י ונכון הוא בס״ד: