בנין יהושע על אבות דרבי נתן לה:ב

אין ירושלים מטמאה בנגעים. בב״ק דפ״ב איתא בזה״ל י׳ דברים נאמרו בירושלים וכו׳. אין ירושלים מטמאה בנגעים. דכתיב (ויקרא יד לד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם וירושלים לא נתחלקה לשבטים. גמ׳ שם ועיין תוס׳ יומא ריש די״ב ומגילה דכ״ו ד״ה ורצועה:

ואין נדונים בעיר הנדחת. דכתיב עריך וירושלים לא נתחלקה וכו׳. גמ׳ שם:

זיזין. קורות יוצאין מן הכתלים רש״י. גזוזטראות אולדיור בלעז על פני העליה מבחוץ. רש״י:

מפני אהל המת והטומאה. שם גרסינן מפני אהל הטומאה ופרש״י שמא יהיה כזית מן המת מוטל בארץ והגזוזטוראות מאהילות עליו ועל אנשים הרבה ונמצא מרבה את הטומאה ותו איתא בגמרא התם ט״א דאין מוציאין זיזין וכו׳ משום דלא ליתזקו עולי רגלים:

ואין מלינין בה מת. מת בה אדם באותו יום קוברים אותו מיד רש״י ואיתא שם בגמ׳ שכך היה מסורת בידם. ומכאן הוכחה גמורה שרשאים לקבור באותו יום וא״צ להשהות יותר ועיין שמחות רפ״ח מש״ש בס״ד:

עצמות אדם. תוספתא פ״ו דנגעים ורמב״ם פ״ז מה׳ ב״ה הי״ד:

ואין עושין וכו׳ ותושב. שם איתא ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב עי״ל פ״ב ד״ה ממזר:

ואין מקיימין בה קברות וכו׳. תוספתא ספ״ק דב״ב איתא כל הקברות מתפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא רע״א אף קבר המלך וקבר הנביא מתפנין אמרו לו והלא קברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלים ולא נגע בהן אדם מעולם א״ל משם ראיה מחילה היתה להן והיתה מוציאה טומאה לנחל קדרון ע״כ ועיין שמחות ספי״ד ד״ה כל הקברות שצריך תיקון והגהות כפי תוספתא זו. ועי׳ ירושלמי ס״פ בתרא דנזיר מה שמפרש ע״ז:

ואין נוטעין בה נטיעות. הטעם כמו לעיל בזיזין ובגזוזטראות. ובגמרא ב״ק ורמב״ם ליתא האי פיסקא של נטיעות:

ואין עושין בה גנות ופרדסין. משום סירחא גמ׳ שם ופרש״י עשבים הרעים הגדילים שם וזורקין בחוץ. ועוד דרך גנות לזבלן ויש סרחון:

חוץ מגנות וורדים. כך שמה והיא היתה צריכה לקטרת. והיינו כיפת הירדן דאיתא בכריתות דף ו׳ בפיטום הקטורת על שם שדרך הורד לגדל על שפת הירדן. רש״י:

ואין מגדלין בה אווזים ותרנגולים. משום קדשים גמ׳. ופרש״י שתרנגולים מנקרים באשפה ומביאים בשר שרצים בפיהם ומטמאין את הקדשים. וכתב בשו״ת מנחם עזריה סי׳ פ״ה ל״ש אלא במקום שאינו משתמר אבל בלולין נשמרים מותר וברבורים אנוסים דשלמה יוכיחו ויומא דף כ׳ מאי קרא הגבר. קרא תרגגולא. וכן אין מגדלים בהמה דקה בא״י דהיינו דוקא בשלוח הרגל אבל במכניס לה מזונות במקום שמור לא גזרו דאי הכי תכבד העבודה ללשכת הטלאים ועוד וכו׳ עכ״ל ובהכי מתורץ כמה סוגיות וקושיות דוק ותמצא ועיין דא״ר פי״א ד״ה ומגדלי בהמה ואצ״ל חזירים. שזה אסור בכ״מ גמ׳ שם ומשום מעשה שהיה ע״ש:

אין מקיימין בה אשפתות. שם בגמ׳ איתא ואין עושין אשפתות:

מפני הטומאה. דרכן של שרצים ליגדל באשפה ומרבים טומאה לפי שמתים שם ומטמאים הקדשים שבישראל. רש״י:

ואין מקיימין בה סו״מ. ר״ל דין סו״מ כדלעיל בעיר הנדחת ושם בגמ׳ ורמב״ם ליתא זה אלא תרי אחריני אין מביאים עגלה ערופה ואין עושין בה כבשונות ע״ש:

אין מוכרין בה בתים. יומא דף י״ב ומגילה דכ״ו איתא אין משכירין בתים בירושלים מפני שאינן שלהם ר״א ברבי צדוק אומר אף לא מעות ודר״י דהכא ליתא שם ופרש״י שם במגילה אין משכירין ב״ב את בתיהם לעולי רגלים אלא בחנם מתנין להם ונכנסין לתוכן:

מן הקרקעות ולמעלה. לאפוקי מטלטלין משכירין. עי״ל ד״ה נותנין:

ואין מוכרין הבית לצמיתות וכו׳. שם בב״ק איתא אין הבית חלוט בה דכתיב (ויקרא כ) וקם הבית וגו׳ לדורותיו וקסבר לא נחלקה ירושלים לשבטים ופרש״י אין הבית חלוט בה כדין בתי ערי חומה אלא גאולה תהיה לו אם ירצה לגאול ואם יגיע יובל יוצא ביובל כבתי ערי חצרים:

ואין לוקחין בה שכר מטות. מפורש שם טעם פלוגתתן:

עורות קדשים. של שלמי חגיגה ושמחה שעול. רגלים שוחטין ואוכלים. שם רש״י:

נותנין אותן. שם איתא היו נוטלין אותן בזרוע וכתבו התוס׳ במגילה מחמת מטלטליהם של ב״ב שרשאים להשכיר:

מערימין. בא אחיך במרמה (בראשית כז ל״ה) ותרגומו בחוכמא כך היו עושין האכסנאים היו לוקחין כבשים טובים ונאים כדי שיתנו ב״ב עיניהם עליהם עבור העור ועי״ז מכבדים אותן בעין יפה חטיבה מול חטיבה: