בנין יהושע על אבות דרבי נתן לה:א

עשרה נסים נעשו לאבותינו בבהמ״ק. הוא פיסקא על פ״א פ״ה מ״ה כדרכו של אדר״נ שמביא תחלה משנה משם. ואח״כ מפ׳ אותם. ומפ׳ תחלה נסים מירושלים דרך כניסה ואח׳״כ סוף הפ׳ מפ׳ ממקדש כנ״ל:

לא הסריח ולא הפילה וכו׳. ר״ל מקדשים קלים שנאכלין בכל העיר. וע״כ צ״ל כן דאל״כ שמנה נסים הוא ועי״ל ד״ה לא הפילה וצ״ל הנך תרי פיסקות אחר תיבת בירושלים כנ״ל:

לא נזוק. ע״י נחש ועקרב. ולא תנא לא נשך אלא אפי׳ אם אירע לפעמים שהיה נושך לא היה מזיק. תוי״ט:

ולא נפגע. מפגע רע. והמפרש כתב לא נ עשה שעמום כמו בן זומא הציץ ונפגע ופרש״י נטרפה דעתו בחגיגה דף י״ד ע״ב:

ולא נכשל. בעבירה וכן באכילת קדשים קלים ומעשר שני ונטע רבעי וכדומה היה הכל כדין:

ולא נפלה דליקה. דהאש של המזבח שנא׳ בו אש תמיד מגין שלא יפול אש זרה. מפרש:

לא היתה מפולת. חומות בריאות שפעמים נופלים כדאיתא רפ״ג דתענית די״ט וכ׳ ע״ב שמתריעין עליהם אבל בירושלים שהיה האבן שתיה בבהמ״ק שממנו הושתת העולם היה מגין על כל אבני הבנין. מפרש:

תנור לצלות פסחים. אע״פ שאין עושין כבשונות בירושלים מפני העשן כדלקמן אפ״ה היה מספיק לכל ישראל תנורים. מפרש:

שאלין בירושלים. מזונותי דחוקה. דירתי דחוקה. רש״י יומא דף כ״א ועמ״ש לקמן ד״ה פנו מקום לאחיכם בס״ד. ע״כ היה נסים ומכאן ואילך מפ׳ שאר מעלות: