בנין יהושע על אבות דרבי נתן לד:ד

שני סממנות וכו׳. עשה לה סמניות מלמעלה ולמטה להבדילה מן הסמוכות לה בתחלה ובסוף ויהי בנסוע הארון. רש״י בשבת דף קט״ז והסמניות הן כמין מנין הפוכין וכבר עמדו בזה הפוסקים עיין בי״ד סער״ה:

שתעקר ממקומה. שם ת״ר ויהי בנסוע הארון וגו׳ פרשה זו עשה לה סמניות מלמעלה ומלמטה לומר שאין זו מקומה (פרש״י שאינה ראוי לכאן דלאו בהל׳ מסעות משתעי לעיל מיניה אלא בדגלים ראוי לכתוב בפ׳ במדבר סיני) רשב״ג אומר עתידה פ׳ זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה ולמה נכתבה כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שניה וכו׳ (ופרש״י עתידה פ׳ זו לעתיד שיהיו כל הפורענות בטלים ולא ידאגו לפורענות ויצה״ר בטל) ובח״א שם כתב המהרש״א שע״כ באו אלו הסי׳ בנונין הפוכין כי הנון מורה על פורענות כמ״ש בברכות דף ד׳ שעל כן לא נכתכ נון באשרי לפי שהיא מורה על הנפילה וע״כ הם הפוכים שיתהפך הנפילה לטובה על שם סומך ה׳ לכל הנופלים כמ״ש שם:

בן מנשה. הנון תלויה מפני שהיא יתירה דבן משה הוא. רשב״ם בב״ב דף קט:

והלא בן משה היה. כדכתיב ובני משה גרשם ואליעזר (ד״ה א׳ כ״ג). גמרא שם. וכתב המהרש״א והא דלא הביא הקרא של תורה בפרשת יתרו משום דבהאי קרא דד״ה כתיב בתריה בני גרשום שבואל ושבאל הוא יהונתן:

שלא נדמו מעשיו למשה וכו׳. שם בגמרא איתא אלא מתוך שעשה מעשה מנשה וכו׳ ופרשב״ם מעשה מנשה שעבד עבודת כוכבים. אבל המהרש״א שם כתב לחד פי׳ שתלאו בו דכמו שעשה מנשה תשובה בכל לבו כן עשה יהונתן תשובה בכל לבו כדלקמן עכ״ל ולכך נקט הכא אלא לפי שלא נדמו מעשיו למשה שמשה לא חטא כלל ולא היה צריך לתשובה:

כיוצא בו אלה שני וגו׳. ר״ל כמו לענין גנאי תולין הקלקלה במקולקל כך לענין שבח תולין הגדולה בגדול שתולין הגדולה של זרובבל מלך ויהושע כה״ג באהרן ומשיח. מפרש:

שני בני היצהר. קרן כהונה ומלכות הנמשחים בשמן המשחה. רש״י שם. ובילקוט בשם ת״כ נמי הרמז מהכא על אהרן ודוד ע״ש:

העומדים על אדון כל הארץ. לבקש מלפניו להחזיר את גדולתם:

נשבע ה׳ וגו׳. כל הקפיטל ההוא קאי על משיח כדכתיב שב לימיני וכדאיתא בילקוט שם הרמז מטה עזך וגו׳ ידין בגוים מלא גויות. ועי׳ בסנהדרין דף כ״ד ע״א עוד דרש על הך קרא דאלה שני בני היצהר:

אתה כהן. יש במשמע כהן כהונה ושררה כמו (שמואל ב ח׳:י״ח) ובני דוד כהנים היו. רש״י בתהלים:

יכרסמנה. כמו שדה שקרסמוה נמלים פ״ב דפיאה מ״ז והוא לשון נתיקה. רש״י בתהלים:

חזיר מיאור. שהעי״ן מיער תלויה וכאילו נכתב באל״ף. רש״י:

הכותים וכו׳ כחזיר מיער. כדכתיב (בדניאל ז׳:ז׳) אכלה ומדקה ושארה ברגלה רפסה ויש לו לחזיר מקצת סימני טהרה אף הוא יש לו זכות אבות. רש״י: