בנין יהושע על אבות דרבי נתן לד:א

עשרה נסיונות ניסה הקב״ה את אבותינו. בפ״א פ״ה מ״ד איתא בהיפך עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום ב״ה וע״ש בתוי״ט ולפי גירסא דהכא אתי שפיר:

במדבר שעשו העגל. כ״ה (בפ׳ בלק) על פסוק וישת אל המדבר פניו בתרגום אונקלוס ושוי לקבל עגלא דעבדו ישראל במדברא אפוהי וכך היה כתוב לפני רש״י כדמוכה מדבריו עבמש״ח וכ״ה מפורש בת״א של מקראות גדולות וחומש שעם הרמב״ן וראוי להגיה כן בכל חומשים:

בערבה. לשון שממון כי אחר מעשה ההוא בא עליהם עמלק. א״נ לשון ערבות שאמרו היש ה׳ בקרבנו:

על שהמרו על ים סוף. דכתיב ויאמרו המבלי אין קברים במצרים. גמרא בערכין שם. וי״א זה פסלו של מיכה. דכתיב ועבר בים צרה (זכריה י יא) א״ר יוחנן זה פסלו של מיכה. סנהדדן דק״ג ע״ב:

רי״א המרו על הים וכו׳. אחד בירידה. אחד בעליה. בירידה דכתיב המבלי אין קברים בעליה כדר״ה דאמר רב הונא וכו׳ דכתיב וימרו על ים בים סוף (ולא כתב וימרו על ים סוף ומדכתב על ים בים סוף) מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואומרים כשם שאנו עולים מצד זה כך המצריים עולים מצד אחר א״ל הקב״ה וכו׳. גמרא שם ע״ש:

שתפלו על המן. ונפשנו קצה בלחם הקלוקל:

ולבן זה מחלוקת של קרח. על שחלק בטלית וציצית שהוא לבן. כך מצאתי:

ובמקום אחר הוא אומר. עוד שלשה אחרים:

ובתבערה. ויהי העם כמתאוננים וכו׳ ויקרא שם המקום תבערה (בפ׳ בהעלותך):

ובמסה. בלקיטת המן דכתיב (בפ׳ בשלח) למען אנסנו הילך בתורתי וגו׳ ולבסוף כתיב שהותירו. גם יצאו בשבת ללקוט ובערכין קחשיב לשנים שנאמר אל יצא איש ממקומו ויצאו אל תותירו ויותירו ע״כ. וצריך טעם למה מקדים הגמרא המאוחר להמוקדם שאל תותירו היא מוקדם ועי״ל פ״ט ד״ה וא׳ בתחלת המן:

ובקברות התאוה. בגמרא שם קחשיב בשליו ראשון בשבתנו על סיר הבשר ובשליו שני דכתיב והאספסוף וגו׳ ועוד שם שנוים רבים כמו הכא והמהרש״א והתוי״ט עומדים עליהם לתרץ עיין עליהם:

א״ל אהרן וכו׳. משום דנאספו על אהרן והביאו לו הזהב לעגל והוכיחן ע״ז:

ועד שיחיו המתים. כדאיתא פרק חלק (סנהדרין דף ק״ב ע״א) אמר ר׳ יצחק אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה א׳ מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל ראשון שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם: