בנין יהושע על אבות דרבי נתן לג:ב

י׳ נסיונות. אם אדם עומד בנסיון נתגדל ונתרומם ונעשה לו נסיון מלשון וישימהו על הנס בפ׳ חקת וכנס על הגבעה (ישעיהו ל׳:י״ז) הרימו נס (שם סב):

אברהם אבינו שאנו זוכים ומקבלים טובה בזכותו זה שעמד בכל נסיונות לפיכך קראו התנא בכאן אבינו. תוי״ט. ומד״ש כתב הכוונה לומר שתהיו אוחזין מעשה אבותיכם בידכם וכמעשה האבות שנתנסה ועמד בנסיונות יעשו בניו וכיוצא בזה היה אומר שלמה המלך ע״ה (משלי כ׳:ז׳) מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו רצה בזה האיש המתהלך בתום לבבו ובנקיון כפיו צדיק מתקרי ואשרי האיש שבניו אחריו כלומר שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם והולכין אחרי מעשיו הטובים להדמות אליו ע״ש שהאריך עוד בפשטים נאים כדרכו המשמח אלהים ואנשים. ובכולם נמצא שלם. שלא הרהר אחר מדותיו מרוב אהבתו. רש״י:

שנים בלך לך. אחד כשאמר לו הקב״ה לך לך מארצך צווה עליו לילך ארץ נכריה ולעזוב בית אבותיו. גם הטלטול קשה לאדם ביותר פרד״א והשנית באותה פרשה ויהי רעב בארץ וגו׳ ופרש״י שם ע״פ מדרש רז״ל הרעב היה רק באותה הארץ לבדה לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב״ה שאומר לו ללכת אל ארץ כנען ועכשיו משיאו לצאת ממנו ומסיים בפדר״א פכ״ו מיום שנבראו שמים וארץ לא בא רעב אלא בימי אברהם ולא בכל הארצות אלא בארץ כנען בלבד לנסותו:

ב׳ בשתי בנים. א׳ שאמר לו על ישמעאל לגרש אותו. וא׳ נסיון של עקידת יצחק בנו:

ב׳ בשתי נשיו. א׳ שנלקחה שרה אשתו לפרעה לאשה וכי יש לך אדם שרואה שאשתו נלקחה לאיש אחר ואינו קורע את בגדיו פדר״א שם. וא׳ ויאמר לאברהם גרש האמה הזאת וגו׳. שם פ״ל ומאריך בזה:

א׳ עם המלכים. עיין בפדר״א פכ״ז שכתב שבאו להרגו אמרו נתחיל ראשון בבן אחיו ואח״כ נתחיל בו ויבא הפליט זה מיכאל שרו של עולם הוא מגיד שנאמר ובעל כנפים יגיד דבר (קהלת י׳:כ׳) ועוד האריך בזה מקידוש השם על שהשיב כל רכוש סדום ועמורה והתחיל ראשון לעשר בעולם ע״ש:

וא׳ בין הבתרים. בברית בין הבתרים ורמז לו על הגאולה מתי יהיה ובפדר׳יא פכ״ח מפרש הרמז גם נרמז בפיוט ר״ה יום שני לשחרית קודם הקדושה ע״ש:

א׳ באור כשדים. כשהשליך אותו נמרוד לתוך כבשן האש ככתיב ויאמר אליו אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית ט״ו:ז׳):

וא׳ בברית מילה. שבן צ״ט שנה היה כדכתיב ויהי אברם בן תשעים ותשע שנים בהמולו. וגם יליד ביתו מהל ועמ״ש בזה הפדר״א פכ״ט: וכל כך למה. שלכך נתנסה א״א כי׳ נסיונות כנגד עשרה מאמרות שבזכותו עומד וכן אתה מוצא בעשרה דורות שתלה הקב״ה מאדם ועד נח שמא יעשו תשובה כנגד י״מ שבהן ננרא העולם והאריך להם אפו ואח״כ הביא עליהם את מי המבול ואף נח לא היה בו כח להציל אלא אשתו ובניו עמו בלבד. אבל א״א הציל כ״ע כולו לאחר שהמתין להם הקב״ה י׳ דורות לפי שהדריכן בתשובה ונתן לו שכר גדול על שנתקיים העולם בשבילו לפי שהקב״ה חפץ בתשובתן של רשעים ואינו חפץ במיתתן וכה״א ואת הנפש אשר עשו בחרן. רש״י:

שיהיו המלאכים וכו׳. צ״ל ושיהיו:

שוה אברהם. דאלולי הי׳ נסיונות היה הקטרוג מהמלאכים על הנסים שעשה הקב״ה לאברהם ע״י המלאכים והם בני עליה רוחנים לא יאות שיהיו נכנעים לשליחות בשר ודם ועכשיו שראו הי׳ נסיונות הודו ואמרו יותר מכולנו הוא שוה ונהפכו מן קטיגור לסניגור. מפרש בשם יפ״ת:

שנא׳ לך אכול בשמחה וגו׳. בילקוט קהלת ט׳ איתא רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי שמעון פתר קריא באנרהם כשחזר מן העקידה אמר שמא ח״ו נמצא בו פסול ולא נתקבל קרבני יצאת בת קול ואמר לו לך אכול בשמחה לחמך. וסיפיה דקרא כי כבר רצה האלהים מעשיך. ובשעה שהתינוקות מתפטרים מבית רבן בת קול אומרת להם לך אכול [בשמחה לחמך ובשעה שהצדיקים נפטרים המלאכים מקדימים ואומרים להם לך אכול] וגו׳ ע״ש:

עשרה נסים לבניו. שנצולו מי׳ מכות וכולם היו במצרים ולא בישראל. ר״ב:

כנגדן הביא עשר מכות. על המצרים במצרים כצ״ל ורבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ״ך עד״ש באח״ב ועיין בתוי״ט פ״א פ״ה מ״ד:

על המצרים בים. קחשיב לקמן. והר״ב קחשיב י׳ נפילות למצרים הכתובים בשירת ויושע ע״ש וכנגדן נתן לבניו עשרת הדברות ובשעה שעשו את העגל ונשתברו הלוחות שהיו כתובין בהן י׳ דברות עמדו להם י׳ נסיונות שלא כלם הקב״ה וכה״א זכר לאברהם וגו׳ שכנגד י׳ דברות שאבדן מהן הילך י׳ נסיונות שנתנסה א״א והקב״ה החזיק לו טובה שנא׳ ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו׳ (תהילים ק״ו:כ״ג) אם הם חייבים מיתת הרג זכור ליצחק שנעקד ע״ג מזבח. ואם הם חייבים גלות זכור ליעקב שגלה על מצות או״א. רש״י פ׳ תשא ע״פ מדרש רז״ל:

מצרים הרעימו עליהם וכו׳. מהעונשים שבא עליהם תדין שאותו דבר היו רוצים המצרים לעשות בישראל ושילם להם הקב״ה מכ״מ:

עריה העור קשתך. בגלוי לעין כל עוררת קשתך ללחום עם מצרים:

הוחדה. חדדה אותה להיות חריפה ביותר וגם מרוטה. מרוטה ענינו צחצוח והעברת החלודה כמו נחשת ממורט (מלכים א ז׳:מ״ה) למען היה לה ברק ענין זהרורית להבהיל ב״א. מפרשים:

לנגה ברק. לאור הזוהר וכפל הדבר במ״ש. מפרשים:

אמרו לא נעבור עד וכו׳. מה שבקשו הישראל הי׳ דברים בים משום דקבלה היתה בידם דים נקרע בזכות אברהם כדאיתא במדרש כתיב הכא לגוזר ים סוף לגזרים ובאברהם כתיב אשר עבר בין הגזרים מלמד שהראה הקב״ה לא״א קריעת ים סוף ונמשך מזה דע״כ יעשה הקב״ה י׳ נסים בים מאחר דבזכותו הים נקרע נגד י׳ נסיונות שעמד בהן כמו שעשה במצרים י׳ מכות. מפרש. ולכך מביא נמי לקמן פסוקי תהלים דאיתא שם נגד אבותם עשה פלא:

נקבים נקבים. ר״ל כאילו היה נקב במים והמים מימין ומשמאל וממעל נקובה עד ששב כדמות גג. כן משמע מסי׳ הרמב״ם:

כבהמה בבקעה תרד. סיפיה דקרא רוח ה׳ תניחנו. בבקעה היא ארץ חלקה ואין בה מכשול. תרד תתפשט כמו לרד לפניו גוים (ישעיהו מ״ה:א׳) הרודד עמי (תהילים קמ״ד:ב׳) כן רוח ה׳ תניחנו לתהום ועשה בו דרך כבושה. רש״י בישעיה סג:

לגוזר ים סוף לגזרים. שנבקעו לדרכים רבים כמספר השבטים כעין קשת עגול על זאת הצורה (((.רמב״ם בפרושו. ובזה מתורץ לי קושיא גדולה על ציון הגבולים ברא״ם פ׳ מסעי. שהמדבר וכל גבולה היא ג״כ מצד זה של ים שהתחילו לעבור ולא מצינו היכן חזרו מצד זה לצד זה. אכן אם תיכף הלכו בים כעין קשת עגול אתי שפיר ודו״ק וכ״ה מפורש בתוס׳ דערכין דף טו ע״א ע״ש:

חמר. נד וצבור כמו חמרים חמרים (שמות ח):

חמר מים רבים. דרכת בים סוסיך ונלחמת בם. חומר עשית מי הים לחומר כמש״ה נצבו כמו נד. מפרשים:

ויוליכם בתהומות כמדבר. ים סוף היה כמדבר דכתיב סגר עליהם המדבר. רש״י (בתהילים ק״ו:כ״ב):

פרורים פרורים. שלא נקפאו כקפיאת שאר המים הנקפאים ר״ל חתיכה א׳ אבל היו חתיכות רבות כאילו הם אבנים וסדרו קצתם על קצתם והוא אמרו אתה פוררת בעזך ים. רמב״ם:

סלעים סלעים. שנקפאו המים ונתקשו כאבנים וע״ז אמר שברת ראשי תנינים על המים ר״ל שנתקשו המים עד ששבו בענין שישברו הראשים עליהם. רמב״ם. ורש״י בתהלים כתב מצרים נקראו תנינים שנא׳ התנים הגדול (יחזקאל כ״ט:ג׳):

שנאמר הפך ים ליבשה. שלא הלכו לתוכו עד שנהפך ליבשה. ואח״כ מביא קרא דאורייתא שהלכו כרצונם ביבשה:

חומות. הוא ביושר למעלה:

נודות. שהיו נקפים בעת שהיו נוזלים אחר שלקחו מהם מה ששתו עד שלא היו יורדין לארץ והוא אמרו נצבו כמו נד נוזלים ר״ל הדבר הנוזל היה נקפו בלב ים. רמב״ם כד״א נאד החלב:

וליחכתן. למצרים:

כקדוח. ענין שריפה כמו אש קדחה באפי (דברים ל״ב:כ״ב):

אש המסים. כמו האש שורף דבר הנמס:

מים תבעה אש. וכמו המים נעשו אבעבועות מהאש כדברים האלה עשית במצרים:

להודיע שמך וגו׳. עשית זאת להודיע שמך וכו׳. ועיין ילקוט חבקוק ג׳ על פסוק נקבת במטיו וגו׳ מביא בשם מכילתא ג״כ הנך י׳ נסים אבל קצת בסגנון אחר וכן מטין דברי רמב׳ם בפירוש המשניות כדברי המכילתא ההיא ע״ש. וע״פ טובה מרובה שהיה להם לישראל בים ונחת רוח גדול נ״ל לפ״ז לקרב אל השכל מה שפרש״י על פסוק בשירת ויושע ימינך ה׳ נאדרי בכח וגו׳ אותה ימינך שהיה נאדרי בכח להציל לישראל אותה ימין עצמה תרעץ אויב מה שא״א לאדם לעשות וכו׳ ע״ש הגם שהקב״ה כל יכול ולו דומיה תהלה אעפ״כ מה שנוכל לשבר האזן ולקרב אל השכל ראוי לומר ע״כ נ״ל להבין זה ע״פ מה דאיתא בח״ה שאנו רואים שהשמש עושה שני הפכים משחיר הכובס ומלבין הבגד. מתיך השעוה והחמאה. ומיבש הארץ וכדומה. ואין בהשמש אלא כח א׳ והכל תלוי רק בהמקבלים ע״ש בשער הבחינה. והנה ידוע שרוב טובה אין ב״א יכולים לקבל כמו שמנונית המאכלים וגודל חמימות וכדומה. וכדאיתא פרק חלק (סנהדרין דף ק׳) כשם שנותן הקב״ה כח ברשעים לקבל פורענותם כך נותן הקב״ה כח בצדיקים לקבל. טובתן וע״ז איתא בזוהר שמברכין הצדיקים בכל יום בג״ע ברוך הנותן ליעף כח על רוב הטובה שיכולין לקבל. נמצא לפי רוב הטובה והי׳ נסיונות שהיה בים כדלעיל גם גלוי שכינתו שנאמר זה אלי ואנוהו כי ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים היו צריכין הישראל ישועת ה׳ וכח לקבל רוב הטובה ההוא אבל למצרים לא ניתן הכח לקבל הטובה לכך ימינך ה׳ נאדרי בכה אותה ימין עצמה של טובה שהתחזק לישראל. תרעץ אויב המצרים ממילא. שלא היו יכולין לקבל הטובה ובזה מתורץ ג״כ איך כתיב ימינך ה׳ תרעץ אויב הלא השם הוי״ה ב״ה וב״ש הוא רחמים גם הימין הוא רחמים (כי שמאל דוחה וימין מקרב) אבל לפי פירוש זה לא היה שום דין כ״א הכל ברחמים גדולים והבן זה כי לדעתי אמת ויציב הוא בס״ד ה׳ יראני נפלאות מתורתו אמן: