בנין יהושע על אבות דרבי נתן לב:א

עשרה דורות מאדם ועד נח. צא וחשוב סוף פ׳ בראשית. רש״י:

וכי מה הוצרך וכו׳. עי׳ בפ׳ הקודם ד״ה וכי מה וכו׳:

בשביל צדיקים וחסידים. כגון שת חנוך מתושלח. ובפ״א פ״ה איתא להודיע כמה ארך אפים לפניו וכו׳ ופירוש הר״ב אף אתה אל תתמה שהאריך למלכות הרומי כל השנים הללו שהן משעבדים בבניו שיותר האריך לדורות שמאדם ועד נח ואח״כ נשטפו והחשבון שכן המבול היה אלף תרנ״ו לבה״ע וחורבן הבית היה ג׳ אלפים תתנ״ח לב״ע צא וחשוב חכה לו כי לא יאחר. תוי״ט (ובשנה זו שאנו מונין תקמח״ל כבר זה הזמן בעו״ה עבר ס״ד שנים כי לפי החשבון הלז היה ראוי לבא באלף החמישי וארבע מאות ושמונים וארבעה) ומד״ש פי׳ בשם הר״ר יונה שמודיע שכמו שלבסוף גמולם שילם להם שהביא עליהם את מי המבול כך הנה עוד ימים באים ישלם להם כפעלם ויושיענו ויגאלנו ב״ב אמן:

הימים וכו׳. מיתורא דה״א הידיעה הימים דרשו כן שהן ז׳ ימים הידועים שהן אבלו של מתושלח וכו׳ אבל רש״י בחומש הביא דרשא דהכא אקרא דלעיל מיניה דכתיב כי לימים עוד שבעה וגו׳ והוא מבואר דבהספידו של צדיק אולי יחזרו בתשובה שאין עוד מי שיגן עליהם כי אפס צדיק כדאיתא בסנהדרין דף ל״ו ע״א ומי מעכב פרידה א׳ יש לו וכו׳. מהרש״א בח״א פ׳ חלק (סנהדרין דף קח ע״ב):

שעיכב את הפורענות. למדך שהספידן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבא. גמרא שם:

זמן לאחר ק״ך שנים. בגמרא שם איתא ד״א שקבע להם הקב״ה זמן גדול ואח״כ זמן קטן ופרש״י זמן קטן אחר זמן גדול בתחלה אמר להם והיו ימיו מאה ועשרים שנה כשעבר זמן זה ולא שבו לטובה חזר וקבע להם זמן קטן וכתב המהרש״א מפני אותן שנולדו באותן ק״ך שנה שיהיה להם התראה מאותן ז׳ ימים:

סדורו של עולם. שם בסנהדרין איתא סדר בראשית ופרש״י והיינו לשבעת הימים סדר שבעת ימי בראשית שינה להם. ודברי המהרש״א בחד״א שם מה שמפרש ע״פ התוכניים וכו׳ צע״ג כי מה שלא שמשו המזלות היה אח״כ בירידת המבול ולא קודם לכן וק״ל. עד שאכפול להם שכרן. ופי׳ הקרא לא ידון רוחי באדם ר״ל שלא יהיה לאדם דין ותרעומת עלי ע״כ אתן לו המוה״ז שרוצה בזה וכד״א ס״פ ואתחנן ומשלם לשנאיו וגו׳: