בנין יהושע על אבות דרבי נתן ל:ב

בספק וכו׳ מעלה עליו הכתוב. ולא ידע ואשם ונשא עונו (ויקרא ה׳:י״ז) אישה הפרם וה׳ יסלח לה (במדבר ל׳:י״ג) כדאיתא מזה באריכות בנזיר דף כ״ג ע״א ע״ש:

כיצד. נראה שה״ג ועוד החמירו יותר בספק כיצד וכו׳:

ועשירית האיפה. ר״ל או עשירית האיפה והיכי דהעני כדין קרבן עולה ויורד. ועכצ״ל כן כי חטאת אינה טעונה נסכים כדאיתא ספ״י דמנחות דף צ׳ ע״ב:

בפונדיון. בכריתות דף י׳ ע״ב מוכח שהוא רק פרוטה וע״ש בתוס׳ הנדפס מן הצד. גם שם בתוס׳ ד״ה מכלל מה שמק׳ על חטאת בסלע ובמנחות דף ק״ז ע״ב ד״ה כבש. מביא מעילה. היינו היכא דנהנה בספק מן ההקדש וכדברי ר״ע פ״ה דכריתות מ״ב דף כ״ב ע״א דמחייב אשם תלוי על ספק מעילות ע״ש:

בשתי סלעים. וכתב הרמ״א סוף הל׳ ר״ה סי׳ תר״ג בשם ר׳ יונה וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאי כי יותר מתחרט כשיודע שעשה משאינו יודע ולכך קרבן אשם תלוי הוצרך להיות יותר ביוקר מחטאת. הוי אומר מדה טובה. שמצינו במדה הטובה הוא אומר נוצר חסד לאלפים ובמדת פורענות הוא אומר שנשים ועל רבעים (שמות ל״ד:ז׳) רש״י פ״ק דמכות ד״ה סע״ב:

ק״ו למדת הטוב. שאע״פ שבשוגג ובבלי דעת בא מצוה לידו מקבל שכר עליה וכדאיתא בספרי ומדרש ס״פ תלא ושכחת עומר בשדה למען יברכך ה׳ אלהיך וגו׳ אע״פ שבאת לידו שלא במתכוין ק״ו לעושה במתכוין אמור מעתה נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה הרי הוא מתברך עליה הובא ברש״י ג״כ שם בפסוק:

כיצד שוגג וכו׳. נראה שהכא ג״כ צ״ל ועוד חומרא יותר בשוגג מבמזיד כיצד וכו׳ כדלעיל:

ה״ז פטור. אפי׳ אם הרגו במזיד הגואל הדם לרוצח פטור כדין היוצא מערי מקלט כדאיתא במכות דף י״ב ע״א:

הרגו במזיד. בלא התראה:

ומצאו גואל הדם. בכל מקום שיהיה:

והרגו. אפי׳ בשוגג:

ה״ז גולה. נמצא חומרא יותר לרוצח בשוגג במזיד בלא התראה שפטור מגלות אע״פ שבאמת בדין שמים אינו נפטר מ״מ יכול לתקן בתשובה בעוד חיותו ונשמה באפו: