בנין יהושע על אבות דרבי נתן ל:א

רבי נתן בי״א. בפ״א פ״ד מ״ט איתא רבי יונתן אומר וגם הגרסא בהיפך בתחלה כל המקיים וכו׳ ואח״כ כל המבטל וכו׳ ע״ש:

כל המבטל ד״ת מעושר. מחמת רוב ממון צריך ליתן לבו פעם לכאן ופעם לכאן ואין לו פנאי לעסוק בתורה. ר״ב:

וכל המקיים ד״ת מעוני. שהוא דחוק למזונות ומתבטל ממלאכתו כדי לעסוק בתורה. ר״ב. וע״ש בתוי״ט וד״ח:

סופו לקיימה מעושר. גם היות נסיון פעמים רבות יורה בחלוף זה ועובדא דר״א בן פדת בתענית יוכיח אי בעו לאחרובי עלמא כתב זקיני בד״ח דמתני׳ בבינוני במזלו ועוד כדי שהעושר לא יבטלו. עיין תוי״ט ועוד האריך בתירוץ קושיא זו המד״ש וכתב שהרמז ג״כ המקיים את התורה מעוני בעוה״ז סופו לקיים מעושר בעוה״ב וכד״א להנחיל אוהבי יש וכו׳ א״נ המקיים וכו׳ מעוני שזן ומפרנס לומדים ותלמידים מעוני מאותו מעט שיש לו וכו׳ יקויים בו עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר סופו לקיימה מעושר וכו׳. ומור״ם אלשיך כתב שבשורה היא אם אדם הרגיל עצמו ללמוד אף מתוך הדחק בידוע שאם יתעשר לבסוף ילמד ג״כ ולא יבטלנה ועי״ל ריש פ׳ ל״א שייך ג״כ להכא:

תנחומי אבלים וביקור חולים. הוא ג״ח שבגופו:

וג״ח. שבממון:

מביאים טובה לעולם. שעל ג״ח העולם עומד כד״א עולם חסד יבנה. ועי״ל פ״ד ד״ה על ג״ח כיצד וכו׳. והרמב״ם כתב ריש פאה וימצא טובה בעוה״ז בעבור שנהג מנהג הטוב בין ב״א וכו׳ והעתקתי לקמן ריש פ״מ ע״ש: