בנין יהושע על אבות דרבי נתן ג:י

אשה א׳ לפניו. בב״ב די״א איתא שבשני בצורת היה המעשה:

העבודה. היא לשון שבועה:

שאין בקופה של צדקה כלום. ולא נתן משלו כלום שהיה נצרך לעצמו וכדכתיב אפס כי לא יהיה בך אביון אבל כששמע שהאשה וז׳ בניה המה בסכנת מיתה ושלו ספק הניח הספק והציל הודאי וכעין זה כתב המהרש״א שם בח״א:

אתה אמרת וכו׳. מתורתך למדנו לפיכך נברא אדם יחידי לומר לך כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא כדאיתא בסנהדרין דף ל״ח וכתיב (בראשית ד׳:י׳) קול דמי אחיך דמו ודם זרעותיו אף כשאתה מקיים דמי אחיך עמך מעלה עליך חייו וחיי זרעותיו שמדה טובה מרובה ממדת פורענות. רש״י שם:

כ״ב שנים על שנותיו. כנגד כ״ב אותיות של תורה. ומהרש״א כתב שם בח״א שמצינו כ״ב שנים נקראים שנים מועטות ברבקה שאמרה ליעקב וישבת עמו ימים אחדים וגו׳ דהיינו מועטים כפרש״י והוא נתעכב שם עד בואו לאביו כ״ב שנים עכ״ל:

והוסיפו לו. עיין ביבמות ד״נ בתוס׳:

ובדרשתי בח״ק של סדרה רש״י על הצעך טו״ב שבט תקמב״ל הקשיתי על דברי תוס׳ בב״ב לפניו בדף י׳ ע״א ד״ה ואיזו וי״ל שצדקה בסתר שאינו יודע למי נתן אוכל פירותיו בעוה״ז אבל צדקה שאינו בסתר אין עומדין לאדם בעוה״ז אלא לאחר מיתה ע״ש ק׳ לפ״ז ממעשה דבנימין הצדיק הנ״ל שידע למי נתן הצדקה לאותה אשה וז׳ בנים אעפ״כ אכל פירותיו בעוה״ז שהוסיפו לו כ״ב שנים [וי״ל בפשיטות דלהכי מלאכי השרת אתו עלה מכח שקיים ח׳ נפשות דאינה כשאר צדקה כי היו מתים והחיים ומשו״ה ניצל]. ותירצתי בשני אופנים. א׳ דהנה איתא בקדושין דף ל״ט ע״ב כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ וכו׳ ורמינהו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה״ז וקרן קיימת לעוה״ב וכו׳ אמר רב יהודה ה״ק כל העושה מצוה א׳ יתירה על זכיותיו מטיבין לו ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה ע״ש היוצא מזה העושה מצוה א׳ יתירה על זכיותיו יהיה מה שיהיה מטיבין לו ומאריכין לו ימיו אפילו בעוה״ז. והנה בלאו האי צדקה גדולה שהחיה בנימין הצדיק שמנה נפשות מסתמא ודאי שבנימין הצדיק היה בו תמיד רוב זכיות כי לא לחנם נקרא צדיק וגם היה ממונה על קופה של צדקה לכך כל מצוה שעשה יהיה איך שיהיה שכרו אפילו בעוה״ז שמאריכין לו ימיו. ובד״א נראה לתרץ דאיתא בזוהר ובספרי מוסר על פסוק וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו (בפ׳ ויצא) כל היכא דאמרינן שכר מצוה בהאי עלמא ליכא הוא רק אם עושה מה שמחויב בדבר לאפוקי אם אדם עושה לפנים משוה״ד אוכל פירותיהן בעוה״ז וזה שאמר יעקב אבינו ע״ה עשר אעשרנו כפל מעשר לפנים משוה״ד לכן ביקש שיהיה אלהים עמו וישמור אותו מכל צרה כי בוודאי יגיע לו פירות מזה בעוה״ז ע״ש שהעמידו הרבה פסוקים ומאמרים ע״פ הקדמה זו. והנה כאשר כתבתי לעיל בד״ה שאין בקופה וכו׳ שלא היה בנימין הצדיק מחויב בפרנסת אשה הנ״ל רק ללות לקופה ש״צ לפי שעה כי היה נצרך בעצמו. והוא עשה לפנים משוה״ד ופרנס משלו לגמרי לכך מגיע לו מתן שכר ג״כ לפנים משוה״ד שאוכל פירותיהן בעוה״ז אפי׳ מצדקה שבפרהסיא שידע למי נתן והוסיפו לו על שנותיו נמצא דברי תוס׳ שרירין וקיימין וק״ל: