בנין יהושע על אבות דרבי נתן ג:א

רבי עקיבא אומר כל הנוטל פרוטה מן הצדקה וכו׳. בסוף מס׳ פאה איתא בסתמא וכל מי שא״צ ליטול ונוטל וליתא התם תיבת מן הצדקה מ״מ הכונה שם ג״כ שנוטל בתורת צדקה בערמה שמראה עצמו לעני:

אינו נפטר מן העולם וכו׳. והתם קחשיב ג״כ ההיפך וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו וכו׳ וכתב התוס׳ י״ט לעיל תנא אינו נפטר מן העולם משום דלעיל דא״צ ליטול ונוטל וזה לפי שחושש שלא יהיה לו פרנסה כל ימי חייו לכך אומר במדת עונש שאינו נפטר מן העולם כי שנים רבות לא יחיה וגם כי ימות אינו נפטר וכו׳ והיכא דצריך ליטול ואינו נוטל ובטחונו בקונו לכך אמר במדת שכרו שיזקין ושאינו מת מן הזקנה וכו׳ עכ״ל ועיין בשו״ע י״ד סי׳ רנ״ה חלוקי דינים ע״ז:

המכריך סמרטוטים. איירי שאפילו הוא עני באמת ועושה כן דרך ערמה שיתנו לו יותר משאר עניים. מפרש. ובזה מתורץ קושית מהרש״א בח״א כתובות דף ס״ח דאיתא התם נמי קצת בשנוי לשון כמו הכא ע״ש ומקשה הלא מתני׳ דפאה היא ולק״מ דרש״י בצחות לשונו שם נשמר מזה וכתב כדי ליטול צדקה ע״ש:

שהוא אומר לאמתו . סוף שנעשה סומא וחגר והכי איתא התם גם כן במתניתין וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם שנאמר ודורש רעה תבואנו (משלי י״א כ״ז):

החובט פתו בקרקע. וזה בזיון אוכלים כדאיתא ברכות דף נ׳ אין זורקין את הפת. ודא״ר פ״ט וגורם לו עניות מכ״מ מאחר שמבזה האוכל:

והמפזר מעותיו. נמי דרך בזיון ומבעט בו. ובאמת טובה גדולה הוא בעולם. וכבר האריך בזה הח״ה בשער הבחינה פ״ה ובשער הבטחון ונקראת הסכמה:

בחמתו. נראה דל״ג הכא אלא לקמן:

עד שיצטרך לבריות. ואיתא בילקוט ראה אפס כי לא יהיה בך אביון. ולהלן הוא אומר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אביונים באחרים וכשאין עושין רצונו ש״מ אביונים בכם: