בנין יהושע על אבות דרבי נתן כט:ד

כל המכבד חבירו לשום ממון. כלומר שחונף ומסכים לדברי רשע שני מפני הנאת ממון שיקבל ממנו. וכל הבוזה חבירו לשום מצוה. שמוכיחו על מעשיו הרעים ומהפך אותו לטוב:

אם יתן לי וכו׳. שבזה היה מראה שראוי ליתן לו ממון רב וכפרש״י שם בחומש למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים אמר ראוי ליתן לי כל כסף וזהב שלו וכו׳ ובזה מתורץ קושית המפרש:

אפי׳ כל עבדיך וכו׳ איני שומע להם. קשה והלא הפסוק מסיים ואח״כ אצא נמצא היה שומע להם. וי״ל דהכוונה של פסוק היה על פרעה עצמו אם פרעה יאמר לו לצאת אז אמר משה יצא ולא רצה משה לאמר בפירוש על פרעה רק בכנוי לעבדיו משום כבוד מלכות. וכדאיתא בזבחים דף ק״ב ע״א ומנחות דף צ״ח א״ר ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך דכתיב וירדו כל עבדיך אלה אלי ואילו לדידיה לא קאמר ליה ופרש״י לא קאמר ליה וירדת אלי והשתחוית לי לאמר וגו׳ ואע״ג דמסקנא הכי הוי דכתיב שם (בפ׳ בא) ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו וגו׳ ע״כ. ונראה הטעם מפני שהמלך מנהיג המדינה ואנחנו מחויבים אפילו להתפלל בשלומו כדאיתא בפ״א פ״ג הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה וכו׳:

בכבוד שנאמר ויקרא למשה ולאהרן. ר״ל פרעה בעצמו כדלעיל. נמצא נפטר ממנו בכבוד על שהוכיחו לכבוד השם יתברך ב״ה:

לילה אמרו וכו׳. היא מלתא באפי נפשה דקשה לילה ל״ל דכבר כתיב ויקם פרעה לילה ע״כ לדרשא אתי דזה היה תשובת משה ואהרן וכי בלילה וכע״ז כתב המפ׳:

ובראש גלוי. ביד רמה לעיני מצרים ותרגומו בריש גלי לעיני כל מצראי. ובזה מתורץ שלא הביא קרא המוקדם בפ׳ בא ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות וגו׳ כי שם לא נאמר שהיה ביד רמה (כ״א בפרשת בשלח ולא נאמר שם שהיה ביום) ואגב אמינא מה שנ״ל עוד תירוץ על קושית הגמרא דברכות דף ט׳ בפ׳ בא כתיב בעצם היום הזה וגו׳ ובפ׳ ראה כתיב כי בחדש האביב הוציאך ה״א ממצרים לילה ע״ש התירוץ ונ״ל ע״פ ת״י פ׳ יתרו על פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים. ת״י ואובילת יתכון לאתר בית מקדשא למעבד תמן פסחא ובההוא לילה אתיבת יתכון לפלוסין עכ״ל נמצא לפ״ז קיימא שפיר השני מקראות הוציאך וגו׳ לילה ר״ל לא״י להקריב הפסח ובעצם היום יצאו כל צבאות לגמרי ממצרים וק״ל: