בנין יהושע על אבות דרבי נתן כט:ג

ונתעסק בהן. שחוזר על למודו:

ולא שכחן. עי״כ אינו שוכח:

ושנאן אותו לאחרים. והם חזרו על הדבר כדי שיתקיים בידם:

תפשם ותפשום. שהוא תופש הדבר שאינו שוכח וכן תלמידו:

הניעור בלילה. שניער והקיץ משינתו:

מתוך דברי תורה סימן יפה לו. כשאדם ישן נשמתו עולה למעלה ומלמדין אותה תורה אם הוא למד תורה ביום כדאיתא בזוהר. מפרש:

מתוך דברי שיחה. בעלמא או סחורה או צער כמו מרוב שיחי וכעסי סימן שלא הניחוהו לעלות מפני שנפשו לא מטוהרה. כ״כ מפרש:

ר׳ יהושע בן חנניה. בפ״א פ״ג מ״ד איתא ר״ח בן חכינאי:

ואינו פותח פיו בדברי תורה. לפי שהלילה הוא זמן למזיקים ואם היה לומד תורה היתה משמרתו. במד״ש כתב בשם ר׳ יונה. הניעור בלילה שהם שעות פנויות למחשבת התורה שאין לו מלאכה לעשות ואינו שומע קולות ב״א ואם יפנה לבו לבטלה מתחייב בנפשו שמפסיד זמן טוב ללמוד התורה וכאילו הוא המית את עצמו לפי שהניח דבר המוסיף ימים ושנות חיים יכו׳ עיין שם שהאריך בזה:

ולא יצא לאויר העולם. דכשהוא במעי אמו למד תורה כדאיתא במס׳ נדה דף ל׳ ע״כ אמר שלא יצא זכו׳ באשר שהולך מדרך החיים לדרכי המות במה שפורש מד״ת. וקצת מזה כתב ג״כ המפרש: