בנין יהושע על אבות דרבי נתן כז:ד

יהי כבוד תלמידך וכו׳. שאתה מתפאר בו והרי כבודו הוא כבודך לפיכך דין הוא שיהיה חביב עלך כשלך ככבוד עצמך. אבל בכבוד חבירך לא מצי למתני חביב שהרי אין חלק בכבודו של חבירו דמה טיבו של כבוד חבירו אצל כבוד שלו לפיכך תלה כבוד חבירו כמורא רבו:

ומורא רבך וכו׳. דהא דרשינן את ה״א תירא לרבות ת״ח וכ״ש לרבו ומוראו מפורש פ״ק דקדושין לא ישב במקומו ולא יסתור דבריו. רש״י וכתב במד״ש אם כבוד תלמיד ככבוד חבר וכבוד חבר כמורא הרב א״כ הכל שוה אלא אינו משוה אותם לגמרי רק לענין החביב הוא דמשוה אותם כלומר שיהיה חביב עליו כפי שהוא בטבע אוהב וחביב בעיניו לכבד או לירא במי שהוא מדרגה גדולה מזו ומלת חביב נמשכת לכולם עכ״ל:

תלמידו וכו׳ ככבוד חבירו. צ״ל חביב עליך כשלך:

בי אדוני. עיין בתוי״ט שם שוקלו כנגד שכינה. לכך אמר יהושע כלאם שמי שהמרה בך כאילו המרה נגד כבוד שמים:

מפני שבראשונה היו אומרים. אדלעיל קאי ויען יהושע וכו׳ מה שהיו אלדד ומידד מתנבאים וכדאיתא בסנהדרין דף יז רב נחמן ב״י אומר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאים שנאמר וכו׳ והאדר״נ משמיענו עוד דברים אחרים שהיו מתנבאים מה שעתיד להיות דגן ביהודה. ותבן בגליל שהדגן בגליל היה נחשב נגד דגן שביהודה לתבן. ובעבר הירדן היה גרוע הגידול שהיה נחשב רק למוץ וכדאיתא במנחות ר״פ כל הקרבנות. ומה שמדייק תיבת שבראשונה היו אומרים דאיתא התם בסנהדרין אלא למ״ד משה מת למה אמר מי יתן וגו׳ מינח הוי ניחא ליה (בתמיהה) לא סיימו קמיה לכך מדייק שלא היו אומרים לפני משה כל נבואתם כ״א מה שהיו אומרים בראשונה:

חזרו לומר. ועוד היו מתנבאים שלבסוף בעקבות החורבן אין דגן ביהודה אלא יהיה נחשב לתבן ולא כאשר היה מקדם וכן לפי ערך בגליל יהיה נחשב רק למוץ וכו׳ וכדאיתא סוף סוטה מי״ב רשבג״א משום ר׳ יהושע מיום שחרב בהמ״ק אין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות ר׳ יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות ע״ש והמפרש האריך בשני אופנים דרך דרוש וגם רוצה להגיה והנלע״ד בדרך פשוט כתבתי: