בנין יהושע על אבות דרבי נתן כז:ב

שנאמר לסוסתי. בפ׳ חלק (סנהדרין דף צד ע״א) איתא ט״א שפרע לו הקב״ה בעצמו משום שחירף בעצמו דכתיב מי ה׳ אשר וגו׳ נפרע הקב״ה בעצמו שנאמר וינער ה׳ את מצרים וגו׳ סנחריב שחירף ע״י שליח וכו׳ ע״ש:

כ״י היתה משבחת. כלומר שנמוגו כל יושבי כנען וכל יושבי תבל היו משבחין לישראל על הגדולות והנפלאות שנעשו להם:

ריב״ק וכו׳. בילקוט ש״ה וחבקוק ג׳ איתא בשם מכילתא בזה״ל דרש ר׳ פפייס רכב פרעה על סוס זכר נגלה עליו הקב״ה על סוס זכר שנאמר דרכת בים סוסיך רכב פרעה על סוס נקבה כביכול נגלה עליו על סוס נקבה שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה ע״ש וכ״ה הכא בס״א:

מרום הרים. הר הבית:

ירכתי לבנון. זה בהמ״ק שמלבין עוונות:

ואכרות קומת ארזיו. לא אלך לארצי עד אשר אחריבנו מן המקדש והן שריו וגבוריו:

ואבוא מרום. כצ״ל הגם שבמלכים ב׳ י״ח כתיב מלון אבל הכא איתא סדר הפסוקים מישעיה ל״ז. ועיין סנהדרין שם צ״ד מפרש הגמרא באריכות כל הסוגיא והמאמר גם כמה שנויים איתא התם:

קיצו. סופו ר״ל לסוף גבהו וזה בהמ״ק:

יער כרמילו. טוב שבחו וכובד חזקו ומליאת ארצו ויופי הדרו:

אני קרתי ושתיתי. כלומר התחלתי בכל מעשי וגמרתי והצלחתי כזה הכורה בור ומוציא מים ומצליח:

קרתי לשון מקור:

ואחריב בכף פעמי. באתי לצור על עיר הבטוחה בחוזק נהרותיהם הבאתי עליהם גייסות רבים וכלו מימי נהרותם בשתייתם ובשתיית בהמתם ומדרך כף רגליהם:

יאורי מצור. יאורי עיר הבאה במצור ואחריב לשון הוה כלומר כן דרכי תמיד. כ״ז מפרש״י שם:

ר״י וכו׳ הלומד ע״מ ללמד וכו׳. עיין במפרשים פ״א פ״ד מ״ה:

הוא היה אומר. משמעו ר״י בנו של ר״י ב״ב אבל בפ״א ספ״ב איתא זה בשם ר׳ טרפון ע״ש:

לא כל התורה כולה. שם איתא לא עליך המלאכה לגמור וכו׳ ופי׳ הר״ב לא שכרך הקב״ה לגמור את כולה כדי שתפסיד שכרך אם לא תגמרנה. ושמא תאמר איני לומד ואיני נוטל שכר לא אתה בן חורין ליבטל ע״כ העול מוטל עליך לעבוד:

מוסיף שכר הרבה. ולא תעלה על דעתך שכשתקבל המתנה הרמוזה במתן ובהרבה שינוכה משכרך מד״ש וכתב זקיני בד״ח אבל תשלומין לא שייך לומר הרבה כי אין התשלומין רק מה שראוי לשלם ולא הרבה אבל שכר מתרבה עכ״ל ועיין סוף מנחות:

בן חסמא. גרסת התוי״ט בפ״א ספ״א ר״א חסמא ע״ש הטעם ע״פ מדרש:

קינין. קרבנות העוף קרויין קינין לשון קן צפור ויש בהן הלכות חמורות כגון אם נתערבו חובה בנדבה או עולת העוף שמעשיה למעלה בחטאת שמעשיה למטה. ר״ב:

ופתחי נדה. הל׳ נדה שאבדה וסתה וצריכה לשמור עד שתחזור לפתחה ופעמים שהיא צריכה לטבול צ״ה טבילות לדברי האומר טבילה בזמנה מצוה. נ״א נדה שאבדה פתחה ואמרה עד א׳ טמא ראיתי ואיני יודעת אם בימי נדה או בימי זיבה פתחה י״ד יום שאינה חוזרת לפתחה עד ט״ז יום כדמפורש בנדה דף כט. רש״י ור״ב:

הן הן גופי הלכות. כלומר אל יהיו קלות בעיניך אלא שים לבך עליהם כי חמורות הן יותר מדאי ותמצא בהן עומק גדול. רש״י. והר״ב כתב הן הן גופי הלכות עיקר תורה שבע״פ שמקבלים עליה שכר ע״כ ולא בא למעט שאר הלכות ח״ו אלא לפי שהן דומים לתקופות וגימטריאות שהן חשבונות בעלמא ושמא תאמר שאין מקבלים עליהם שכר לזה קאמר שהן הן גופי תורה כעיקר תורה שבע״פ ומקבלין עליהן שכר ועיין עוד מזה בתוי״ט:

הלכות. הדינין והעבודות. גמרא בחגיגה דף י׳ ע״א:

והטהרות והטמאות. כ״ה שם במשנה:

והנדות. שם איתא ועריות:

הן הן גופי תורה. מקשה בגמרא שם סוף הפ׳ הני אין הנך לא אלא אימא הן והן גופי תורה ופרש״י אלו ואלו:

סידור של שלחן. ר״ל הלחם הפנים שהיו מסדרין בשלחן של היכל בכל שבת החדשה. והיו לוקחין הישינה. ועי״ז נשתלחה הברכה לעולם והסי׳ שלחן מלכים ולכך היה ג״כ השלחן בצפון כי מצפון זהב יאתה (איוב לז כ״ב) כדאיתא ספ״ק דיומא:

ועשיית ב״ד וקיומיהן. ועי״ז מקיימים אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו וזה מביא טובה לעולם שחלין כל הברכות הנאמרים שם ונתתי גשמיכם וגו׳. וכן יתרו אמר על מנוי דיינים וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום: