בנין יהושע על אבות דרבי נתן כו:ג

הוא היה אומר. משמע שאדלעיל קאי שדברי ר״ע הן. אבל בפ״א פ״ב מ״ה משמע שדברי הלל הם ע״ש:

אין ע״ה. כתב במד״ש שמעתי שעם הוא לשון עמום מן התורה. והארץ הוא לשון תורה כדכתיב (יחזקאל ל״ו:כ׳) עם ה׳ אלה ומארצו יצאו ותרגום יונתן ומבי אולפנא נפקו מאורייתא. והר״ב כתב בפ״א פ״ה מ״י לשון ע״ה בכ״מ שרוצה בתיקונה של ארץ אבל אין בו חכמה להבדיל בתיקונים הראוי:

חסיד. אבל ירא חטא אפשר דהוי מתוך שהוא מתעסק בסחורה. רש״י ועי״ל פכ״ב:

לא הביישן למד. לפי שנאמר (משלי ל׳:ל״ב) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה ופי׳ ע״ז רז״ל בברכות דף סג אם מנבל עצמו בדברי תורה סופו להתנשא אבל אם שותק שאינו שואל בהלכה ובשאר עניינים ישים ידו לפיו כלומר לא ידע כלום. רש״י ועיין לעיל פרק י״א:

ולא הקפדן מלמד. הרב שמקפיד על התלמידים כששואלים אותו לא ילמוד כראוי אלא צריך שיסביר פנים בהלכה לתלמידיו ואז התלמיד ישאלנו כל צרכו ולא ישאר במבוכתו. ר״ב ומדרש שמואל:

אלא שפוסקים מד״ת. בע״ז דף ג ע״ב איתא אמר רבי לוי כל הפוסק מד״ת ועוסק בדברי שיחה (בטלה רש״י) מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר הקוטפים מלוח עלי שיח וגו׳ (איוב ל׳:ד׳) וע״ש מהרש״א:

ועוד שאין מתחילין במקום שפוסקים. דומה להא דאיתא בעירובין דף ס״ד רועה זונות יאבד הון (משלי כ״ט:ג׳) כל האומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה מאבד הונה של תורה. ופרש״י הונה כבודה של תורה וסופה להשתכח ממנו. רועה זונות נוטריקון זו נאה ואשננה ואעסוק בה עד שתתקיים בידי ובמשלי הנ״ל מסיים רש״י וסיוע במקרא שאין זונות במקרא מלא אלא זה בלבד ע״כ וכתב המפרש לכך אם פוסקים מד״ת ועוסקים בדברי שיחה שוכחין המקום שפוסקים ומתחילין במקום אחר ע״ש ועי״ל ספכ״ט: