בנין יהושע על אבות דרבי נתן כו:ב

אל תבא לבין הלצים. כד״א ובמושב לצים לא ישב:

לחם. כל הסעודה קרוי ע״ש הלחם כמו וישב המלך אל הלחם (שמואל א כ כד) עבד לחם רב (דניאל ה):

שמא תמעול בקדשים. שיאכילך תרומה וקדשים והר״ן גרס ספ״ב דנדרים דף כ שמא יאכילך תרומה טמאה להזהיר אפילו כהן שלא יהא רגיל אצל כהן ע״ה. ועוד איתא התם ואל תהי רגיל אצל ע״ה שסופך להאכילך טבלים והק׳ עמיתי וריעי הרב החריף מע״א נ״י רבא דאמר בשבת דף י״ג רוב ע״ה מעשרין הן ולא חייש שמא יאכילו טבלים איך יחלוק על ברייתא זו. ותירצתי לו שבנדרים מדייק הגמרא ואל תהי רגיל אצל ע״ה הכוווה משום דאיתא בשבת שם בתוס׳ ד״ה רבא דהוי מעוטא דשכיח טובא שאינם מעשרין. לכך אצל פעם א׳ שפיר קאמר רבא דלא חייש שיזדמן מהמיעוט ע״ה אלא אמרינן מרוב ע״ה הוא שמעשרין. לאפוקי אם הרגיל עצמו אצל ע״ה יזדמן בתוכם נמי ממיעוט הנ״ל שאין מעשרין ויאכלו טבלים וק״ל והודה לי:

אל תפרוץ. אל תהי רגיל בנדרים כצ״ל כ״ה שם בגמרא:

שמא תמעול בשבועה. דחמיר טפי דכתיב ביה לא ינקה. ר״ן שם. ומקשה התוס׳ והא אמרינן לעיל נדרים סייג לפרישות מפרש ר״ת כגון שנודר לקיים המצוה כמו אשנה פרק זה או אעשה מצוה זו:

לאכול מן הקנים. המפרש גרס לאכול מן הקופה ר״ל שיצטרך לצדקה וכדאיתא בפסחים דמ״ט ע״א כל ת״ח המרבה סעודתו בכ״מ לסוף מחריב את ביתו וכו׳ ופי׳ המהרש״א מכח רבוי תענוגותיו מבקש למודו גם בביתו כן ועי״ז מכלה ממונו ומחריב ביתו למכור את כליו שבביתו וכו׳ ע״ש:

שמא תעבוד עבודת כוכבים. בכתובות דף ק״י איתא כל הדר בחו״ל דומה כמי שאין לו אלוה ופי׳ המהרש״א דודאי הקב״ה הוא אל כל העולם אבל נקרא אל הארץ דהיינו ע״ש א״י כמ״ש הרמב״ן בפ׳ וילך והוא ע״פ הדמיון שעמו ישראל הם בארץ וכו׳ ע״ש:

כל הקבור בבבל וכו׳. בכתובות שם איתא הכל בסגנון אחר ע״ש:

שנאמר כסא כבוד וגו׳. עיין פסחים דף נד: