בנין יהושע על אבות דרבי נתן כה:ג

בקינוף. ארבעה עמודים וכילה פרושה עליה כדאמרינן פ״ק דסוכה. רש״י:

לחלוץ תפילין. של אביו קסבר שבת לאו זמן תפילין הוא ואסור להניחם שמא יצא בהן לרה״ר. רש״י:

ולא הניחו. שם איתא גער בו ויצא בנזיפה:

רבותי. שם איתא לחביריו:

שנטרפה דעתו. וקרוב הוא למות שאילו היה דעתו מיושבת עליו היה חולץ תפילין. רש״י:

אלא משום שבות. המניח תפילין בשבת אין כאן איסור מלאכה ואפילו יצא לרה״ר דהא דרך מלבוש הוא ותכשיטין הוא לו בחול. רש״י:

ברחוק ד״א. מפני הנדוי שברכוהו במחלוקת תנור של עכנאי בב״מ ס״פ הזהב. רש״י:

כסת עגולה. קטנה היא שעושים השרים תחת מראשותיהם. ערוך וכ״כ הר״ב פ״י דמקוואות מ״ב. אבל הרמב״ם מפרש שם בע״א ע״ש:

והכידור. פליטא מחופה עור ומלאה מתוכו צמר של איל בדוחק וישחקו בו. רש״י ורמב״ם. וכן אימום שלהם של עור הוה כעין מנעל וממולא מתוכו שער ופיו תפור ובו היו עושין המנעלים כמו שעושין הרצענין שלנו בדפוס של עץ. רש״י:

והקמיע. של עור וממולא מתוכו ותלאוהו בצוארו לנוי. רש״י:

ותפילין. יש בתוכן פרשיות כתובים בקלף תוך הבתים. ר״ב פכ״ג דכליס וע״ש. ובגמרא דסנהדרין לא קחשיב תפילין אלא ענינים אחרים:

מהו. לפי שנחלקו באלו ר״א וחכמים בסדר טהרות כלים פכ״ג חכ״א אינן מקבלין טומאה לפי שכלי עור אין מקבל טומאה אא״כ יש לו בית קבול דהא איתקש לשק והני הואיל וקבולן לעשות למלאותן מלוי בתוכן עולמית לא שמיה קבול ורא״א מקבל טומאה דבית קבול העשוי למלאות שמיה קבול ועוד נחלקו בכדור ובאימום שנקרע ונראה חלל שלהם דמודו רבנן דמקבלי טומאה דהא איכא בית קבול ופליגי לענין טבילה שחכמים אומרים מה שבתוכו חוצץ ורא״א מה שבתוכו אינו חוצץ דכולו חד כלי הוא ובשעת פטירתו היו רוצין לידע אם חזר בו ושאלוהו מה אומר באותן שני המחלוקות אמר להם טמאים אפילו שלמים והטומאה נוגעת בחוץ. רש״י. והתוס׳ כתבו שבהדיא לא אשכחן פלוגתא אלא וכו׳ ע״ש. וצ״ל לדברי תוס׳ דבפ׳ י׳ מ״ב דמקוואות מיירי היכי דלא נקרעו:

כמו שהן. כלומר אם נקרעו שחכמים מודים שמקבלים טומאה וחלוקים עלי לומר שהמלוי חוצץ. ועומד אני בדברי שהמלוי אינו חוצץ שמטבילן כמות שהן. רש״י:

שמא יענשו מיתה לשמים. שם בסנהדרין איתא תמה אני אם ימותו מיתת עצמן:

לא נפניתי. לא היה לי פנאי:

שלך קשה משלהן. מפני שלבך פתוח כאולם ואילו שמשתני היית לומד תורה הרבה. רש״י:

אלה ב׳ ס״ת. שם איתא בגמרא שהם כשתי ס״ת שנגללין ופרש״י שגוללין ס״ת הכתב מכוסה כך תתעלם ותתכסה תורה שבלבי כשאמות לפי שלא שמשוני ולמדו ממני וע״ש במהרש״א:

שטובל אצבעו בים. שם איתא ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים ופרש״י לפי חכמתם שהיתה גדולה אין למודי עולה לחסרם ולקבל מהם חכמה אלא מעט ככלב המלקק מן הים וכן תלמידי לא חסרוני ולא קבלו מחכמתי לחסר את יתרון חכמתי מהם אפי׳ כמו שמחסר המכחול בשפופרת בטבול א׳. שפופרת קנה שנותנין בה כחול. קיסם של עץ או של כסף שתוחבין מכחול בתוכו ומטבלו בכחול ומוציאו:

במכשפה לא תחיה. שם איתא בבהרת עזה ופרש״י בהל׳ מראות נגעים:

ג׳ אלפים. שם איתא ג׳ מאות הלכות וי״א ג׳ אלפים הלכות. בנטיעות קישואין ופרש״י הלכות מיני כשפים שעל ידיהם נתמלא כל השדה קשואים. ומקשה הגמרא היכי עביד הכי וכו׳ ומשני להתלמד שאני וכו׳ ע״ש:

שפעם א׳ אמר לי. כשהיו מהלכין בדרך. גמרא שם:

א״ל ראב״ע. שם ליתא ראב״ע אלא משמע שכל תלמידיו שאלו זה:

מנעל שע״ג האימום. שאף בו נחלקו בתוספתא דטהרות חכמים אומרים הואיל ואינו מחוסר מלאכה הצריכה אומן שהדיוט יכול לסלקו מעל האימום כבר שם כלי עליו וטמא ור״א מטהר שעדיין לא נגמרה מלאכתו. רש״י:

מקסרי ללוד. שהיו נושאין את מטתו מקסרי ללוד. רש״י:

ותלש בשערו. היה מכה בבשרו עד שדמו שותת. גמרא שם וכתבו התוספות ומשום שרט לנפש (ויקרא י״ט:כ״ח) ליכא דמשום תורה קעביד כדאמר הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן ע״כ:

פתח עליו בשורה. שהיו עושין שורה סביבות המטה להספד. רש״י. אבי אבי רכב ישראל וגו׳. הך קרא צעק אלישע על אליהו (מ״ב ב) ותרגום רבי רבי דטב להון ישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין וכתב המהרש״א והכא נראה לפרש רבי רבי הוא רכב ישראל ופרשיו במלחמתה של תורה ואמר מעות יש לי וכו׳ ודימה את עצמו ליש לו מעות ומטבעות ואינו יודע ומכיר אותן שבוודאי כשנותנן לאחרים שאינו שלחני הוא מפסיד בהן. כן הדבר הזה דר״ע ודאי יש לו תורה אבל אמר שאינו יודע ומכיר בה ככל הצורך בשאלות וספיקות שהיה לו ואין לו שלחני להרצותן ולהשיב על ספיקיו ככל הצורך ע״כ: