בנין יהושע על אבות דרבי נתן כה:א

בן עזאי. עמ״ש לעיל ריש פכ״ג:

שדעתו נוחה מפני חכמתו. שחכם להיטיב הוא נמצא אינו דואג על מעשיו שעשה וזהו דעתו נוחה וכו׳:

כל שדעתו נוחה מפני יצרו. שהכניע היצה״ר תחת כפות רגליו ואינו יכול לו עוד כדמצינו ביעקב אבינו ע״ה וירא כי (אין) [לא] יכול לו וגו׳ בפ׳ וישלח בוודאי סימן יפה לו שצדיק גמור הוא. ונ״א שדעתו נוחה מפני יוצרו הוא ע״ד כל שרוח המקום נוחה הימנו כדאיתא בפ״א פ״ג:

כל שרוח חכמים נוחה הימנו בשעת מיתה. כלומר שהיה צדיק ותמים עד יום מותו לאפוקי מיוחנן כה״ג ששימש בכה״ג שמונים שנה ואח׳כ נעשה צדוקי:

כל שפניו זקופות וכו׳. עיין כל זה באריכות בכתובות דף קג ע״ב:

עמוד הגבוה. בברכות דף כח ע״ב איתא עמוד הימיני ופרש״י ב׳ עמודים העמיד שלמה באולם שם הימיני יכין ושם השני בועז הימיני לעולם חשוב:

פטיש החזק. המפוצץ סלעים פיק״ו בלעז. רש״י. ומהרש״א בח״א שם כתב נר ישראל במצות כמ״ש כי נר מצוה ועמוד הימיני שהוא היה עמוד אותו הדור שהציל כמה צדיקים בחורבן של אספסיינוס כדאיתא פ׳ הניזקין ופטיש החזק בתורה כמ״ש וכפטיש יפוצץ סלע:

שאיני יכול לפייסו בדברים וכו׳. בהעוה״ז יכולין לפייסו בדברים שהוא התפלה וכן לשחדו בממון בצדקה שנא׳ (משלי י׳:ב׳ ויא) וצדקה תציל ממות. אלא בדין להעה״ב קאמר דאז א״א לפייסו ולא לשחדו בממון. מהרש״א שם:

שיש לפני שני דרכים. ר״ל גם אם לא יהיה מיתתי להעוה״ב מיתת עולם כרשעים גמורים מ״מ אני מתיירא שמא יוליכו אותי לדרך גיהנם להיות נדון יב״ח כדאמרינן פ״ק דר״ה. מהרש״א. ולפי גירסא דהכא ואיני יודע אם יכריעני וכו׳ לכך כתב כן לאפוקי הרי״ף בח״א כתב לפי הגרסא דהתם שיש לפני שני דרכים כו׳ כתב וז״ל הכוונה יש כמה רשעים בגיהנם שאינם עולים עד שיעבור צדיק א׳ וזהו שנא׳ עוברי בעמק הבכא שהוא הגיהנם ומתעכבים שם עד יעבור דרך שם הצדיק ויעטה מורה שמתעטפות בו הנשמות ועולות עמו ועל זה היה בוכה אם בעלייתו לגן עדן יעברוהו דרך עמק הבכא שהוא גיהנם כדי להעלותו עמו כמה נשמות או אם ילך דרך ישרה לג״ע עכ״ל:

ואיני יודע וכו׳. מ״כ שלא היה הצדיק הזה מאמין בעצמו כענין שדרשו (ברכות ד.) בדוד לולא האמנתי וגו׳ (תהילים כ״ז:י״ג) או שלא רצה ליטול את השם לפני תלמידיו ללמדם בכך ענוה וע״כ א״ל פנו כלים מפני הטומאה וכו׳ כדלקמן ומ״מ הודיעם שחזקיהו מלך יהודה בא ללוותו כדי שלא יהרהרו אחר מטתו. מהרש״א שם:

לפניו יכרעו. במדרש פי׳ ע״ז הפסוק שרואה פני השכינה קודם מותו דכתיב לפניו דקאי על הקב״ה. ולכך דאג ר״י איזו פי׳ שיקוים בו הכרעת גיהנם או קבלת פני השכינה. מפרש:

במשה הוא אומר. לא נמצא כך במשה כ״א בא״א ס״פ חיי שרה וביצחק ס״פ וישלח. רק במשה נאמר ויאסף אל עמיו ס״פ האזינו ורישא דקרא עלה אל הר העברים וגו׳ שהראה לו מתן שכרן של כל כדאי׳ במדרש ע״ש:

ואומר והסירותי את כפי. א״ל הקב״ה והסירותי את כפי בהעוה״ז אני מראה לך מתן שכרם של יראים. מדרש:

ויפרוש אותה לפני. מגלת תורה שבע״פ הראהו. רש״י בעירובין דף כ״א ע״א וע״ש כמה שנוים בגמ׳ כמו הכא:

והגה. לשון שמחה. רש״י:

עלי הגיון בכנור. נמצא מוכח שהגה לשון שמחה:

הוא היה אומר. ריב״ז:

פנו הבית. הכלים. גמרא ברכות שם:

מפני הטומאה. טומאת אהל המת בכל הבית. רש״י:

לחזקיה. שבא אלי ללותו. רש״י. וכתב הכותב שם בע״י שריב״ז כל ימיו למד תורה ומצות נראה לו חזקיה שעם היות מלך למד מדן ועד באר שבע תורה ומצות: