בנין יהושע על אבות דרבי נתן כד:ז

אלא בגופו. ר״ל בגופו של חבירו שמעלה עליו הכתוב כאילו הציל את חבירו בנפשו והיינו בגופו דאם לא היה מעשה חבירו למצוה זו היה הקב״ה נוטל נשמתו כדמסיק במשל. מפרש. ול״נ שיש לכוין ע״ד כאילו עשאו בגופו ר״ל כאילו המעשה בעצמו עשה המצוה בגופו. ועוד יותר מזה שאפילו גדול המעשה יותר מן העושה כדאיתא בב״ב דף ט ע״א:

שצד צפור. נשא משלו בצפור משום דהתורה יש בה שתי בחינות כצפור. א׳ אף מי שצד צפור אם אין לו שמירה מעולה בקל יפרח באויר ויאבד אותה כך ד״ת כתיב בה התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כג). ובחינה שנית כמו שצפור בא ליד אדם ע״י צדיה כך התורה אינה נקנית אלא ביגיעה כי יגעתי ומצאתי תאמין. עיין שבת דף פט. מפרש. וע״ד משל זה נאמר כצפרים עפות כן יגן ה׳ וגו׳ (ישעיה לא):

שאם את נזהר בו טוב. במנחות דף צט ע״ב איתא תנא דבי ר״י משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו א״ל כמדומה אתה שאם אתה מאבדה איסר אני נוטל ממך בדמיה. נשמתך אני נוטל ממך וכתב במהרש״א שם בח״א דכתיב השמר לך ושמור נפשך השמר לך בתורה ועי״ז תשמור נפשך שהיא הנשמה באדם וכו׳ ע״ש:

כי לא דבר רק הוא וגו׳. ג״כ ראיה דהקב״ה נוטל נשמתו בעד התורה דכתיב כי הוא חייכם ומכלל הן אתה שומע לאו. מפרש. ורש״י בפי׳ החומש (שם לב) כתב כי לא דבר רק הוא לא לחנם אתם יגעים בה כי הרבה שכר תלוי בה כי היא חייכם ד״א אין לך דברים ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בה מתן שכר וכו׳: