בנין יהושע על אבות דרבי נתן כג:ד

רשב״ג מוסיף וכו׳. ושבזקנותו אינו לומד לבסוף כלל והוא מתרחק ממנה כמשל הזקן שנשא בתולה:

כחצים ביד גבור. להלחם בם את אויביו:

כן בני הנעורים. התלמידים שאדם מעמיד מנעוריו:

אשר מלא את כצ״ל מאותם חצים. אשפה תיק החצים שקורין קוברי״ן בלעז רש״י וסיפיה דקרא לא יבושו וגו׳:

שונה. לומד עיין סנהדרין דף צט סע״א:

כ״א יגדלו. ואף אם יגדלו בניהם וינצלו מהמקרים ההם מ״מ ימותו בנערותם ולא יבואו לזמן שיקראו אדם וזהו ושכלתים מאדם כי מי שבניו מתים קרוי שכול. מפרשים:

א״ת ושכלתים אלא ושכחתים. ולכך כתיב שכול כדמצינו בדואג שלא מת עד ששכח תלמודו והיה שכול קודם חצי ימיו כדאיתא סנהדרין דף סט ע״ב והיינו הסמיכות בפ׳ משפטים לא יהיה בך משכלה וגו׳ את מספר ימיך אמלא ר״ל אני מבטיחך שלא תשכח התורה ונמשך מזה את מספר ימיך אמלא. מפרש:

הלומד תורה בילדותו. אינו שוכח מהרה כדלעיל על נייר חדש. ונמצא אם קשה לו דבר במקום זה מתרץ ע״י סוגיא אחר כי ד״ת עניים במקום זה ועשירים במקום אחר ע״כ יש בידו רפואה לרפאות לא כן הזקן ששוכח אין בידו רפואה זו רק האיזמל בידו שהקושיא במק״ע:

יהיו מצויינים לך זמ״ז. כדאיתא בעירובין דף נד א״ר חסדא אין התורה נקנית אלא בציונין דכתיב הציבי לך ציונים עשה ציונים לתורה:

זה בצד זה. פעמים מתרץ ממקום קרוב פעמים ממקום רחוק:

שנאמר קשרם על אצבעותיו. שתוכל להראות באצבע מיד שכך הוא במקום פלוני:

כתבם על לוח לבך. מכח שהיא כתובה על לוח לבך אתה זוכר הכל:

ואומר קשרם על לבך תמיד. אם התלמודך תמיד נקשר בלוח לבך זה היא ענדם עדוי וקשוט יפה לגרגרותיך. ועיין מפרש שמאריך הכא: