בנין יהושע על אבות דרבי נתן כג:א

בן זומא. הוא ר״ש בן זומא. ובן עזאי הוא ר״ש ב״ע ולפי שלא האריכו ימים נקראו בשם אביהם. ל״א אלו ג׳ לא נסמכו כדאמרינן בסנהדרין דף יז ע״ב היושבים לפני חכמים שמעון ב״ע ושמעון ב״ז ושמעון התימני. רש״י:

הלומד מכל אדם. ואפילו מי שאינו גדול ממנו בחכמה הולך ולומד ודוחק ונכנס בכל מקום שהם בני תורה ואינו מתבייש. רש״י:

מכל מלמדי וכו׳. כל מי שבא ללמדני הייתי משכיל ושומע לדבריו שלא בושתי:

השכלתי. כלומר הייתי לומד תורה מכל מלמדי דאין לפרש שר״ל שנעשה משכיל יותר מן מלמדיו שאין זה חדוש שלאחר שלמד האדם מלומדיו שהוא מתחכם ומשכיל יותר ממה שהשכילו מלמדיו. זקיני בד״ח ותוי״ט:

איזו עלוב שבעלובים. שיש עלובין שהמה רק בדבר א׳ עלוב ולא בכל הדברים. אבל אם הוא עלוב כמשה רבינו ע״ה שהיה עניו מאד בדעתו בכל דרכיו הוא עלוב בכל כדאיתא בילקוט ועי״ל פ״ט ד״ה והאיש משה:

איזה עשיר שבעשירים. שיעמיד בעשרו תמיד ויהיה עשיר בעשירים:

זהו ששמח בחלקו. בחלק שהקב״ה מזמין לו הכל נוטל בעין יפה ויש לו חירות נפש ולב טוב באותו חלק שהקב״ה מזמין לו בין טוב ובין רע בין רב ובין מעט ואינו מצטער להיות רדוף ולהוט לאצור ולקנות יותר מחלקו ואילו לא היה משמח מיגיע כפו שהוא אוכל מאי אשרי איכא. אפי׳ עשיר שבעשירים ודואג ועצב בחלקו הרי הוא כעני שבעניים א״ו באוכלו בשמחה קאמר ומדקמשבח ליה קרא הכי אלמא עשיר קרי ליה. רש״י:

שנא׳ אשריך וכו׳. בעוה״ז שלא תצטרך לבריות. ולהעוה״ב דזה שהוא נהנה מיגיעו לא בא לידי גזל ונוחל שני עולמות. רש״י. לאפוקי אם הוא להוט אחר הון רב מסתמא נותן עיניו בממון אחרים וא״א שלא יהיה מעורב בו פרוטה א׳ של גזל וכתיב (ירמיהו י״ז:י״א) עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו. וכשהוא שמח בחלקו אינו נבהל לפרוטה של גזל ושום נדנוד איסור א״כ אותו מעט שיש לו לא ימוט לעולם לכן יאות לקרות לו עושר. מפרש:

איזהו גבור שבגבורים. שראוי שיתהלל בגבורתו. ר״ב:

את יצרו. יצה״ר נקרא יצר סתם לפי שקדם ושליט בגוף הוא לבדו. מד״ש בשם הר״י קארו. וכתב עוד לפי שרוב העולם הולכים אחרי שרירות לבם הרע כי טבעם נטוי אליו יותר כי יצה״ט הוא איש מסכן וחכם ואין עוזר לו וכאילו אינו יצרו של האדם רק היצה״ר ולכן היא גבורה נפלאה לכבוש את יצרו ולהכניעו תחת כפות רגלי יצה״ט ע״כ:

שנא׳ טוב ארך אפים מגבור. הכי הוי פרושו דקרא טוב ארך אפים הבא מצד הגבורה של כבוש היצר לא מצד רכות הטבע וכן מושל ברוחו מלוכד עיר מן המלך שלאחר שכבש את העיר ובאו לידו האנשים המורדים בו מושל ברוחו ואינו הורגן. ר״ב:

מלאה גבורים. כדאיתא פ״ה דסוכה דף נב צדיקים נדמה להם כהר גבוה ויהיו בוכים על שנזכרים בצער שהיה להם לכבוש אותו בחייהם כפרש״י שם. ועל הא דאיתא התם שגם הקב״ה מתמיה ובעיניו יפלא שנאמר וכו׳ הארכתי בחדושי בס״ד:

עלה חכם. סיפא דקרא וירד עוז מבטחה ר״י ור״נ ר״י א׳ עוז זו תורה שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן. מבטחה שבטחונה בה ומתן שכרה בצדה רנ״א וכו׳ מבטחה שכל מי שיגע בה בטוח שהוא גוזר ואחרים מקיימים אותו כדאיתא בילקוט ע״ש:

גבורי תורה. דע״י מתיש כח היצה״ר כדאיתא שם בסוכה אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ״ד. מפרש. וה״פ מה שעלה חכם וכבש עיר גבורים הוא מכח התורה שהיה מתגבר בה וזה אין גבורים אלא גבורי תורה שעיקר גבורה שמתגבר א״ע ע״י התורה כנ״ל. עיין ספ״ק דקדושין דף מ:

וי״א מה״ש. שהצדיקים מתגברים יותר במעלתם ממה״ש שהמלאך נקרא עומד והצדיקים נקראים הולכים ממדרגה למדרגה. והילקוט תהלים מביא ראיה אחרת ממ״ת וממרע״ה: