בנין יהושע על אבות דרבי נתן כב:א

רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת. שמתרחק מן האיסור והחטא. נ״א שבכל מעשיו ובכל ענייניו מקדמת יראת חטא ובא לפניו שנזכר הוא עליה בכל אשר הוא עושה. רש״י. וכתב זקיני בס׳ ד״ח להכי קאמר שיראת חטאו ולא קאמר כל שיראתו מהחטא קודמת וכו׳ כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ולהכי קאמר שיראת חטאו שירא מן החטא שהוא מוכן שיחטא ועיין בתוי״ט:

חכמתו מתקיימת. מעשה מתקיימת בידו ומצליח בכל אשר יפנה דכיון די״ש עומדת בעיניו כל שעה אינו נכשל במעשיו והוא נזכר ביראת חטאו. רש״י:

שנאמר ראשית חכמה. עמ״ש בס״ד סוף מס׳ דא״ז:

כל שמעשיו מרובים וכו׳ שנאמר נעשה ונשמע. כתב במד״ש ור׳ יונה ז״ל פי׳ כל שמעשיו מרובים מחכמתו וכו׳ ק׳ איך אפשר אם אינו יודע איך יעשה אלא במה שיקבל על עצמו לעשות כל הדברים אשר יגידו לו החכמים ולא יסור ימין ושמאל ה״ז מעשיו מרובים מחכמתו כי מעתה מעלה עליו כאילו קיים כל התורה כולה כיון שבדעתו לקיים מה שיאמר לו החכם וכן מפרש באדר״נ דתנן התם כל שמעשיו מרובין מחכמתו שנא׳ נעשה ונשמע שהקדימו נעשה לנשמע וקבלו שכר כאילו עשו הכל קודם ששמעו וכל שחכמתו מרובה ממעשיו שלא יאמר אשנה הלכה ואקיימנה עכ״ל ונ״ל לפרש דבריו כל שמעשיו מרובין שגומר בדעתו לקיים תמיד הכל יהיה איך שיהיה שנאמר נעשה ונשמע אע״פ שלא ידעו עדיין עד כמה תכבד העבודה דלמא לא יכלו לקיים הכל אעפ״כ קימו וקיבלו עד היכן שכח ידם יהיה מגעח:

ה״ז אומן. שיודע להוכיח:

וכלי אומנתו בידו. שאינו מתבייש מאחרים שיוכלו לומר לו טול קורה מבין עיניך ודברים היוצאים מן הלב נכנסין ללב ע״כ דבריו נשמעין מה שהוא מורה חטאים בדרך אשר ילכו בה כמו שאמרו כל אדם שיש בו יראת חטא דבריו נשמעים:

חכם. שיודע להוכיח:

ואין י״ח וכו׳ ואין כלי אומנתו בידו. שאין דבריו נשמעין דאמרינן לו טול קורה מבין עיניך וכד״א (צפניה ב׳:א׳) התקוששו וקושו דרשו רז״ל בב״מ דף קז וב״ב דף ס׳ וסנהדרין י״ח י״ט אר״ל קשוט עצמך ואח״כ קשוט אחרים. וכתב בס׳ אור ישראל בשם עשרה מאמרות ראשי תיבות של התקששו ״הסירו ״תחלה ״קופה ״של ״שרצים ״והדר קושו:

י״ח ואין חכם. שאינו יודע להלך נגד כל איש הצריך תוכחה לפי ערכו לכך אינו נקרא אומן אבל כלי אומנתו בידו שעכ״פ אינו מתבייש מאחרים כנ״ל:

אם אין תורה אין דרך ארץ. שהתורה מלמדת ד״א ומוסר כי היא מלאה בזה ואמרו חז״ל כל מי שאין ד״ת עוברת על פיו אינו מד״א. ובפ״א פ״ג מי״ז קחשיב יותר גס דבר והפוכו ע״ש ובמפרשים:

ושרשיו מרובים. אלו מע״ט כדאמרינן בפ״ק לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. רש״י:

ארבע רוחות. שם בפ״א איתא שאפילו כל הרוחות שבעולם וכו׳:

על פלגי מים. ושם בפ״א איתא והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו׳ והוא פסוק (בירמיה יז) והוגה כן ע״פ הגהת התוי״ט ע״ש:

אדם שאין בו מע״ט וכו׳. שאינו מקיים מה שהוא לומד:

והיה כערער וגו׳. כאילן יחיד במדבר ושכן חררים במדבר כמו ערירים דמתרגמינן בלא ולד ארץ מלחה כארעא דסדום לא איתותב שכל קרקע שזרקו עליו מלח אינה מיושבת לעולם בזרעים. ערער לשון חרבה כ״כ רש״י ולכך מדמה מי שאין בו מע״ט לשרשים מועטים כי במעט יצר ותאוה עובר על ד״ת. ודע דשם בפ״א איתא בתחלה כל שאין וכו׳ ואח״כ כל שיש וכי׳ ע״ש:

רג״א עשה לך רב. כ״ה בפ״א פ״א מט״ז אבל וקנה לך חבר לא נזכר בדברי ר״ג כ״א לעיל מיניה מ״ו בדברי ר״י בן פרחיה וכ״ה לעיל באדר״נ רפ״ח ע״ש:

וחבר ללמוד. כמו שאמרו חרב אל הבדים ונואלו מי שלומד בד בלא חבר ועמ״ש לעיל רפ״ח מזה וכי הא דרבא פ״ק דסנהדרין כי הוו אתי טרפתא לגביה היה מכניף לכולהו טבחא דמתא מחסיא אמר כי היכי דלמטיין שיבא מכשורא לכך הסתלק מן הספק ולא תפסוק אתה לבדך. ר״ב:

והסתלק מן הספיקות. שאם תלמוד מעצמך תרבה לך ספיקות. נ״א שלא תהא קובע עצמך לדבר הלכה ועומד לבטח אלא מה דלא איתמר בפירוש איבעי ליה למיזל קמי רביה. ביבמות פ׳ ב״ש רש״י:

ואל תרבה לעשר אומדות. שלא תפריש מעשרותיכם מאומד לפי שפעמים שלא תהא מכוון יפה כאדם הזה שאינו לומד מן השמועה. נ״א שהרי התורה נתנה שיעור במעשר שהוא א׳ מעשרה לפיכך צריך חשבון אבל בתרומה לא כתיב שיעור אלא ראשית דגנך לפיכך היא נטלת מאומד. רש״י. והר״ב כתב שהמפריש מעשרות מאומד אינו נצול מן הקלקלה אם פוחת ממה שראוי ליתן מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים ואם העדיף על שהיה ראוי ליתן פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים ע״כ ועי׳ רש״י קדושין דף נ״ב ופ״ד דעירובין ותוס׳ גיטין דף ל״א: