בנין יהושע על אבות דרבי נתן כא:א

רבי דוסא בן הרכינס וכו׳ שינה של שחרית. בדרך רמז כתב המד״ש שינה של שחרית הזהיר לאדם שיעור בשחרית שהוא זמן ילדותו וכו׳ ויין של צהרים הוא זמן העמידה ושיחת הילדים נגד זמן הירידה שאין תשוקת הזקן כ״א לשוח וכו׳ וכל הבל פיו של אדם עולה לרקיע ועושה רושם למעלה אם טוב ואם רע ורמז לזה בפסוק ריש מטות לא יחל דברו וגו׳ כלומר לא יעשה דבריו חולין ולא יצא מפיו רק דברים של קדושה וזה לפי שככל היוצא מפיו יעשה כלומר ככל היוצא מפיו בזה העולם כן יעשה מעשה רושם למעלה עכ״ל ע״ש ושמעתי שזה הרמז ג״כ בפ״א פ״ב מ״א דע מה למעלה ממך ר״ל מה שנעשה למעלה הוא ממעשיך למטה:

נמצא בטל מד״ת. בילקוט ריש תהלים איתא ובתורתו יהגה יומם ולילה וגו׳ אמר לו ר׳ יהושע זה ק״ש שחרית וערבית ומעלה עליהם הכתוב כאילו הן יגעים בתורה ע״ש. וכעין זה במנחות דף צט ע״ב וע״ש במהרש״א ולעיל באדר״נ ספי״ז:

אמר עצל. הנה לעולם העצל לא ירצה לצאת מביתו:

שחל בדרך. ואומר עילה ותואנה כדי שלא יצא מביתו שיש שחל בדרך אשר ילך בה:

ארי בין הרחובות. שיטרפוהו:

הדלת תסוב על צירה. הנה כמו שהדלת תסוב על צירה ואינה נפרדת ממנו כן דבוק העצל אל מטתו לרוב אהבו שינה כי עצלה תפיל תרדמה. רלב״ג. והראב״ע כתב הדלת תסוב על צירה שיפתחו הדלתות לצאת איש ואיש למלאכתו ועדיין העצל על מטתו:

יין של צהרים. מושך לבו של אדם ביותר כי בשחרית האדם הוא עצל מחמת השינה. ובערב כבר הוא יגע ומבקש לנוח. ובצהרים האדם בכחו ביותר עד שהוא שמח לגמרי כדכתיב (קהלת ב׳:ג׳) למשוך ביין את בשרי. זקיני בס׳ ד״ח ותוי״ט:

שמלכך. שכל ישראל בני מלכים הם:

נער. נעור מן התורה ומצות:

ושריך בבקר יאכלו. ת״י ורברבניך עד דלא יקרבון תמידא דצפרא ייכלון לחמא. ור״ל שאוכלין ושותין קודם התפלה:

שמלכך בן חורין. ות״י בתר דמקרבין תמידא אכלון לחמא בזמן ד׳ שעין מן עמל ידיהון בגבורתא אורייתא ולא בחלשות ובסמיות עינא ר״ל מי שעוסק בתורה נקרא בן חורין כדאיתא בפ״א פ״ו אין לך ב״ח אלא מי שעוסק בתורה וכו׳ וכעין זה איתא בשבת ד״י ע״א ע״ש ובמהרש״א והבאתי בדא״ר פ״ז ד״ה לא יאכל עד ד׳ שעות:

ואיזו אותו עת. דסיפיה דקרא דלעיל ושריך בעת יאכלו:

שנא׳ בעתה אחישנה. זה קאי על הגאולה נמצא תיבת בעת יאכלו מכוון לתיבת בעתה אחישנה ועיין מ״ש בסוף ההקדמה בס״ד:

כעת יאמר ליעקב. מביא ג״כ לראיה שהוא לעתיד לבא שעתידין ישראל יושבין לפניו ולמדים תורה מפיו של הקב״ה ומחיצתן לפנים ממה״ש וישאלו מה פעל אל ואימתי בעולם התחיה כדאיתא במדרש ותשחק ליום אחרון עיקר שכרה של תורה ביום אחרון וזהו כעת המיוחד והמפרש האריך עוד בענין זה ע״ש ובירושלמי פ״ק דשבת:

שהוא שונה בתוך ביתו. ששם מצוי אשתו ובניו לאפוקי בבה״כ ובהמ״ד לא שכיחי כי אשה בעזרה מנין. א״כ בבה״כ ובהמ״ד ג״כ אחרים לומדים ומזרזים זה את זה:

ומה ת״ל ובמושב. דהול״ל בין לצים לא ישב דבמושב משמע שיש מקום קבוע ללצים לכך קאמר דאמת כן אלו טרטיאות וכו׳ שבהם מקום קבוע לישב בסוד משחקים. מפרש:

טרטיאות של לצים. שמקבצין למיני שחוק מלשון טראדום שעושין בקמעדיא וכ״ה בירושלמי דתענית ועיין דא״ר ספ״י:

שבהן דנין דיני נפשות. שמדברים לה״ר שהורג שלשה והרבה עבירות כיוצא בו המאבד הנפש הקדוש ובשבת דף קנ ע״א כתב רש״י מיני פלטין הן ששם נאספו לבית הוועד וכן מוכח לקמן פכ״ח ד״ה ותרטיאות והכל לפי עניינו: