בנין יהושע על אבות דרבי נתן כ:א

רבי חנני׳ סגן הכהנים אומר כו׳. בסדר אליהו זוטא פט״ו איתא כ״ז בשם רשב״י ובסגנון אחר ע״ש ובזקוקין דנורא:

הרהורי חרב. בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו וזה ג״כ אפשר לכוון בהאי קרא הקול קול יעקב יכול לפעול כל טוב ולהכרית כל הקליפות כד״א רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם כל מה שצריך ולייגע עשו בידים כנאמר לו על חרבך תחיה ורמז על זה במשנה ספ״ג דערכין נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה כנ״ל:

והרהורי רעב. ע״ד שכתבתי סוף דא״ז בפ׳ השלום ד״ה וישם לך שלום ע״ש וכה״א אם בחקתי תלכו וגו׳:

הרהורי שטות. שעדות ה׳ נאמנה מחכימת פתי:

הרהורי זנות. כדאיתא [קדושין דף ל:] בראתי יצה״ר בראתי תבלין זו תורה:

הרהורי יצה״ר. רוב התאוה כדלעיל רפי״ג:

מאירת עינים. להראות לפניך הדרך הישר ולמנוע מכל דברים זרים דלעיל. וקאי נמי ארישא דקרא תורת ה׳ תמימה משיבת נפש וגו׳:

שכך כתב במ״ת. בפסוק ראשון מדוד כלל. וממשה רבינו ע״ה מביא הפרט ההיפך:

פת שעורים. אין לך קללה גדולה מזו שהוא תואב לאכול פת שעורים ואין לו. וצר ואויב מבקש ממנו ליתן לו פת נקיה וכן כולם. ד״א ה״ק מי גרם לך שהאויב יבקש ממך פת נקיה וכו׳ ע״י שעני בא על פתחך לבקש ממך פת שעורים ודחית אותו שאין ידך משגת ליתן לו סופך שהאויב יבקש ממך פת נקייה וכו׳ ועד ממהר הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית (ישעיהו נ״ח:ז׳) ודרשו חז״ל בב״ב דף ט׳ זכה פרוס לרעב ואם לאו עניים מרודים שרודים אותך רדוי ועוני יבואו לביתך. מפרש:

השיראים והכלך מיני משי כדאיתא בשבת רפ״ב דף כ׳:

הוא היה אומר. רבי חנניה סגן הכהנים:

אל תראוני וגו׳. סיפיה דקרא בני אמי נחרו בי:

בולאות שביהודה. בגיטין דף ל״ז ע״א איתא בולי אלו עשירים דכתיב (ויקרא כ״ו:י״ט) ושברתי את גאון עוזכם ותני רב יוסף אלו בולאות (עשירים שביהודה) וסיפיה דקרא כרמי שלי לא נטרתי פרש״י מצינו פרנסים נקראים במקרא בל׳ כרמים שנאמר (הושע ב׳ טו) ונתתי לה את כרמיה משם ומתרגמינן ואמני לה פרנסהא וכן לא יפנה דרך כרמים (איוב כד ח״י):

סנהדראות של מה״ש. למלאכים המקיפים אותו שאל אם ראוי להרגו דכתיב (מלכים א כב כ) ויאמר זה בכה וזה אומר בכה. ילקוט:

אמרו לי הרוג. באמירת השם יהרגנו וזה החרב של פיפיות. שם:

עוות הדין. ונתחרט שהניח את עמו ובא לכאן. שם:

שהכותים שרוין בטובה הם. ישראלים דחופים וכו׳ כד״א (בראשית כ״ה:כ״ג) ולאם מלאם יאמץ לא ישוו בגדולה כשזה קם זה נופל וכה״א (יחזקאל כ״ו:ב׳) אמלאה החרבה לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים כדאיתא פסחים דף מג ע״ב:

שנפריש בגולה בחוסר כל הרבה מבארצנו:

את הכרמים. המה המוכיחים והמזרזים למצות הבורא ב״ה ב״ש: