בנין יהושע על אבות דרבי נתן ב:ח

רג״א עד קרות הגבר. במשנה ראשונה דמס׳ ברכות איתא רג״א עד שיעלה ע״ה:

כיצד. ארבנן קאי מפני מה אמרו חכמים רק עד חצות הרי זמנה כל הלילה. גמ׳ שם דף ד׳:

קימעא. מעט. רש״י:

אקרא קיש. שם בגמרא איתא אקרא ק״ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה:

ואם רגיל וכו׳. ילמוד או יקרא בין השמשות עד צאת הכוכבים כדי לחבר יום ולילה בתורה וכדאיתא במג״א ריש סי׳ א׳ בשם של״ה. ואח״כ בצאת הכוכבים זמן ק״ש בעונתה:

ואם לאו קורא ק״ש. שם בגמרא ברכות ליתא האי ואם לאו אלא הכי גרסי׳ שם ואם רגיל לשנות שונה וקורא קריאת שמע ומתפלל ואוכל פתו ומברך ע״כ:

על דברי חכמים. עיין שבת דף קנ״ו ומסכת ע״ז דף כ״ז ע״ב:

חייב מיתה. מקשה שם בברכות הגמרא מ״ש בכל דוכתא דלא קתני חייב מיתה ומ״ש הכא דקתני חייב מיתה אב״א משום דאיכא אונס שינה ואב״א לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רשות קמ״ל דחובה ופרש״י משום אונס שינה התוקפו לעבור על דברי חכמים הוזקקו להזהירו יותר:

רבג״א. בברכות דף ח׳ ע״ב הוי הך רג״א פיסקא ממשנה ראשונה רג״א עד שיעלה ע״ה וכו׳ ואח״כ מתחיל תניא רשב״י אומר פעמים שאדם קורא ק״ש שתי פעמים בלילה אחת קודם שיעלה ע״ה ואחת לאחר שיעלה ע״ה ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה הא גופא קשיא אמרת פעמים שאדם קורא ק״ש שתי פעמים בלילה אלמא לאחר שיעלה ע״ה לילה הוא (עד הנץ החמה. רש״י) והדר תני יוצא בהן י״ח אחת של יום ואחת של לילה אלמא יממא הוא לא לעולם ליליא הוא והא דקרי ליה יום דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא ופרש״י דקיימי בההוא שעתא הלכך זמן ק״ש דיום הוא דגבי ק״ש ובקומך כתיב והא קיימי. אריב״ל הלכה כרשב״י ע״ש: