בנין יהושע על אבות דרבי נתן ב:ד

חזקיה וכו׳ והסכימה דעתו וכו׳. משו״ה קחשיב הכא ארבעה דברים משום דבאותן ד׳ דברים הסכימה דעתו לדעת המקום כדלקמן וכדלעיל גבי משה לאפוקי במסכת ברכות דף י׳ ע״ב ופסחים דף נ״ו ע״א קאמר הגמרא ששה דברים משום דהתם ליתא שהסכימה דעתו וכו׳ כ״א על ג׳ הודו ועל ג׳ לא הודו ר״ל החכמים גם התם לא קחשיב הסיר הבמות כ״א גירר עצמות אביו וכו׳ בתוך שלשה דברים שהודו לו וגם נ״ל להשוות המדות במה דאיתא התם על סתם מי גיחון שלא הודו לו שאלו ואלו דברי אלהים חיים כי (בד״ה ב) תחלת קפיטל כתיב ויסתמו כל מעינות וגו׳ למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים וגו׳. וע״ז הכוונה איתא שם שלא הודו לו שהיה לו לבטוח בה׳ שאמר וגנותי על העיר כפירש רש״י שם אבל בסוף קפיטל הנ״ל כתיב והוא חזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון וגו׳ ולאו מטעמיה דלעיל כי אם מוכח שאפילו הקדוש ב״ה הסכים ע״י משום בהך מעשה יישרם למטה מערבה וכדמסיים הקרא ע״ז ויצלח חזקיהו בכל מעשהו. ועיין במהרש״א בח״א בברכות שמחלק ג״כ בהנך שתי מעשיות וה׳ יורני דרך אמת:

גנז ספר רפואות. כדכתיב (ישעיהו ל״ח:ג׳) והטוב בעיניך עשיתי ואמר רבי לוי שגנז ספר רפואות (ברכות דף י) לפי שלא היה לבם נכנע על חוליים אלא מתרפאין מיד. רש״י. והקשה הרמב״ם בפי׳ המשניות ס״פ מקום שנהגו דא״כ כשירעב האדם וילך אל הלחם ויאכל ממנו בלי ספק שיבריח מאותו חולי החזק חולי הרעב אם כן כבר נואש ולא ישען בה׳. והכותב בע״י מתרץ קושיא זו ע״ש. אלא נאמר כאשר נודה לשם בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי ויסיר רעבתנותי ואחיה ואתקיים כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חוליו כשאתרפא ממנו ומפני כן פירש שהיה להם ספר רפואות מודיע מענייני צורת הכוכבים והטלמסאות שצורה פלוני העשויה בזמן ועת ידוע מרפאת מחולי פלוני וזה היה קרוב להטעות הבריות אחר עבודת כוכבים ולכך גנזו. והמחבר זה הספר לא חברו אלא על דרך החכמה בטבע המציאות לא על דרך שיעשה אדם פעולה וכו׳ וכדרך שאמרו חז״ל סנהדרין דף ס״ח לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. ובהקדמת הרמב״ן לפירוש החומש איתא ששלמה המלך כתב ס׳ רפואות הזה והובא כ״ז גם כן בתוס׳ יו״ט ס״פ הנ״ל והלח״מ על משניות הביא בשם תשב״ץ סימן תמ״ז כשהיה נח ובניו בתיבה היו עמו שדין ורוחין ולילין והיו מזיקין אותו עד שנעשה חולה ובא מלאך ולקח א׳ מבני נח לג״ע ולמד אותו רפואות וכתבו בספר עכ״ל תשב״ץ ובודאי כי כן מצא בדברי חז״ל עכ״ל:

כיתת נחש הנחשת. כדכתיב (במלכים ב י״ח:ג׳) ויעש הישר בעיני ה׳ וגו׳ הוא הסיר את הבמות וגו׳ וכתת נחש הנחשת וגו׳ כי עד הימים ההמה היו ב״י מקטרים לו וגו׳ וכתב המהרש״א בח״א בברכות דף י׳ הטעם שהניח דורות ראשונים ע״ש הנס שאין הנחש ממית אלא החטא ממית כמו צנצנת המן וכמטה אהרן שהניחו למשמרת מטעמים הנאמר בפסוקים ע״כ:

סתם מי גיחון. מי שלוח ולא זהו גיחון הנהר הגדול דבפ׳ בראשית הוא הסובב את כל ארץ כוש דההוא לאו בא״י הוא אלא מעין קטן הוא סמוך לירושלים שנאמר (מלכים א׳ א׳ ל״ג) והורדתם אותו על גיחון ומתרגמינן ותחתון יתיה לשילוחא. רש״י שם בברכות. ועמ״ש לעיל ד״ה חזקיה וכו׳:

ויצלח חזקיהו בכל מעשהו. פסוק בד״ה שם הוא ומזה מוכח שהסכימה דעתו לדעת המקום: