בנין יהושע על אבות דרבי נתן יח:ב

תלמידיו לבקרו. בחגיגה ד״ג איתא מי היו ר׳ יוחנן בן ברוקא ור״א בן חיסמא. ושם ליתא לבקרו אלא להקביל ופרש״י י״ט היה שאדם חייב לכבד את רבו בהקבלת פנים כדאיתא בר״ה דף ט״ז ע״ב וסוכה דכ״ז ע״ב מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת:

תלמידיך אנו. ואין לנו לדבר בפניך. רש״י:

שאין הדור יתום. שיש עוד ת״ח לשמוע מהם ד״ת. ושם בחגיגה הגירסא תחלה שבת של מי היתה וכו׳ ואמרו של ראב״ע ואמר רבי יהושע על ראב״ע אשרי וכו׳ (כ״ה בע״י) שאין דורו יתום ע״ש:

שבת של מי היתה. דר״ג היה דריש ב׳ שבתות וראב״ע שבת א׳ כדאי׳ בברכות דף כ״ח ושאל כן לידע מי הוא בעל הגדה כדאמרי׳ כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. מהרש״א שם בח״א:

נשים לשמוע. אמרינן בירושלמי דלא כבן עזאי דאמר חייב אדם ללמוד לבתו תורה. תוס׳ ועיין בסוטה דף כ״א ע״ב ד״ה ב״ע:

כדי ליתן ש״ט למביאיהם. ע״ז סמכו להביא קטנים לבהכ״נ תוס׳ וכ׳ המהרש״א בדרך צחות אותיות ט״ף שלפניהם ולאחריהם הם אותיות ע״ץ ח״י דהיינו שמביאים הטף בבהכ״נ להחזיק עץ חי:

אלא לשמוע. להשמיע אותי דבר זה:

כדרבונות. הוא היתד התקוע במחרישה:

לתלמים. שורת המענה. רש״י שם. ושם בגמ׳ איתא תלמיה להוציא חיים לעולם. רוצה לומר חיים הגופנים ודברי תורה חיים הרוחנים. מהרש״א:

מכוונין את האדם. שם איתא מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים:

דרבן זה מטלטל. שאינו מתקיים. מהרש״א:

ת״ל וכמסמרות. ומוסיף עוד הגמ׳ שם אי מה מסמר זה חסר ולא יתיר אף ד״ת חסרין ולא יתרין ת״ל נטועים מה נטיעה זו פרה ורבה אף ד״ת פרים ורבים:

ד״ת אינן מתעקרים. כמ״ש כמה מלכים גוזרים גזירות ומתבטל ומשה גזר כמה גזירות ואינן בטלים לעולם. מהרש״א:

ת״ח שיושבין אסופות. שהתורה נקנית בקיבוץ כדאמרי׳ אימתי ד״ת נשמעין כתקון בזמן שבעליהם שומעין אותן באסיפות ומדכתיב אסופות בלשון רבים ולא אסיפה דריש ליה לב׳ אסופות מחולפין הללו מטמאין והללו מטהרין. מהרש״א:

פוסלין ומכשירין. שייך לענין פסול עדות ופסול כהונה. רש״י:

אשב ולא אשנה. משום שהללו אומרים כך והללו כך:

אל אחד בראם. אין לך אחד בבני המחלוקת מביא ראיה מתורת אל אחר אלא מתורתו של הקב״ה. רש״י:

ופרנס אחד נתנם. אין לך אחד מביא ראיה מדברי נביא הבא לחלוק על משה רבינו. רש״׳:

רבון כל המעשים. שם איתא מפי אדון כל המעשים ברוך הוא שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר ע״כ לכן אלו ואלו דברי אלהים חיים ויבא עת וזמן לכל חפץ שיתקיימו שניהם:

עשה אזנך כאפרכסת. מאחר שכולן לבן לשמים עשה אזן שומעת ולמד ודע דברי כולן וכשתדע להבחין איזה יכשר קבע הלכה כמותו. אפרכסת טירמזיי״א שעל הרחיים רש״י. ומהרש״א כתב בערוך פירוש אפרכסת הוא דלי של רחיים שהוא מכניס הרבה ומוציא קמעא והוא משל לענינו שיכניס לאזנו לשמוע הרבה דברי כולן בין המטמאין ובין המטהרין אבל יקנה לו לב להבחין מדעות החלוקות איזה יכשר ויקבע לו הלכה כמותו כפרש״י עכ״ל: