בנין יהושע על אבות דרבי נתן יז:ח

הוי זהיר בק״ש. לקרותו בשעתו. רש״י. ואיתא בזוהר דברים דף קכ״ב ע״א למדנו כל מי שאינו קורא ק״ש בעונתה יהא בנדוי הובא בספר מעולפת ספירים ביום ד׳ סימן ז׳ וכ״כ מור״ם אלשיך בפ׳ ויחי:

ובתפלה. וכן בתפלה יזהר להתפלל כל תפלה בעונתה. ר״ב. ולפי שהם קבלת עול מ״ש ועבודה לו יתברך לפיכך הזהיר עליהם ביותר וזהו לשון הוי זהיר כי צריך זהירות גדולה. מד״ש ותוי״ט:

אל תעשה תפלתך שיחה. ר״ל שלא בכוונה כשיחה בעלמא. מפרש. נ״א קבע. כאדם שעליו דבר קבוע ומוטל עליו חובה ואומר כך וכך אני חייב מתי אפרוק מעלי עול זה. רש״י. א״נ קבע כאדם שקובע לו לקרוא פרק א׳ פרשה אחת שאומר אותה בקריאה בעלמא ואינו אומרה בלשון תחנונים כאדם שמבקש רחמים. ר״ב:

אלא תחנונים. שתהא מכווין דעתך. רש״י:

רחום וחנון הוא. מכאן שרוצה בתחנונים ומרחם מיד. רש״י:

שקוד. כד״א לשקוד על דלתותי יום יום (משלי ח) וע״ש בילקוט ובפי׳ הר״ב סוף סוטה מט״ו:

ודע מה שתשיב. הודיע שלא תלך אתה אצלם להקשות להם על סברתם אלא אם יבואו אליך ויקשו לך דע מה שתשיבם אמנם אתה לא תתחיל לשסות בך את הכלב. כ״כ במד״ש ותוי״ט:

לאפיקורוס. לשון הפקר המבזה את התורה ומחשיבה כאילו היא הפקר. א״נ משים עצמו כהפקר ואינו חס על נפשו לחוס שמא תבא עליו הרעה על שמבזה את התורה ולומדיה. ר״ב. וכדאיתא פרק חלק דצ״ט ועמ״ש בס״ד דא״ר פ״ב ד״ה והאפיקורוס וי״ד סקנ״ח ס״ב:

ודבר א׳ בתורה אל תשתכח ממך. כלומר אל תאבה ותשמע להאפיקורוס לנטות מדבר א׳ שבתורה כי מדבר קטן יבא להעביר אותך מדבר גדול ואי אתה יודע מתן שכרן של מצות ועונש העבירות:

דע לפני מי אתה עמל. בתשובה זו שאתה תשיב לאפיקורוס שלא יפתה לבך לנטות לרעה. ר״ב. והרמב״ם כ׳ דלפני מוסב אל השיב״ה ודע מי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך לכן אע״פ שתלמוד דעת באפיקורסים לדעת איך תשיב עליהם השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם אלא שיכוין לבו באמונת השיב״ה ע״כ:

ומי הוא בעל בריתך. כל יכול חופש כל חדרי בטן ובעל יכולת ליתן ולמלאות משאלות לבך לטובה. מפרש: