בנין יהושע על אבות דרבי נתן טז:ב

יצה״ר. רוב התאוה. רמב״ם:

אמרו י״ג שנה. בזה מתרץ למה הגוף ציית יותר ליצה״ר הלא היצה״ט יש לו גם כן טענות גדולות שלא לציית ליצר הרע שמגלה לו עונש כל עבירה רק משום שהיצה״ר נתגדל בגוף מנעוריו גם נהנין ממנו מיד לא כן לדבר המצוה היום לעשותם ומחר לקבל שכר כדלקמן. מפרש:

מבית הסורים יצא למלוך. רישיה דקרא טוב ילד מסכן וחכם זה יצה״ט ולמה נקרא ילד שאינו בא באדם עד י״ג שנה:

כי מבית הסורים יצא למלוך. כי הילד המסכן שסופו שיאמרו עליו שיצא למלוך מתוך עוניו ומבית הסורים שהרי סמ״ך של הסורים יצא נקודה רפי והרי הוא כמו האסורים שכן מצינו ביוסף שמלך מתוך יציאת בית האסורים וכן דוד אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן. רש״י (בקהלת ד׳:י״ד):

ה׳ מתיר אסורים וכו׳. זה המזמור נדרש על יוסף שהתחיל אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה׳ וגו׳ ומהרש״א בח״א ביומא דל״ה ע״ב מאריך בזה ע״ש:

אני עושה אותך רשע. שאחטיאך בעבירות. א״נ שארשיע אותך ע״י לה״ר:

ה׳ אוהב צדיקים. ולא יאונה לצדיק כל און. ולא״נ ה׳ סותם כל פי דוברי שקרים:

אותך ארמאי. ר״ל אעשה פעולות להעבירך על דת:

והקבילה. מתרעמת:

שוה לי המות. רע עלי המעשה כמות:

ומה אעשה מכהונה גדולה. ה״ה שאר אדם אלא לרבותא אמר כן עי׳ מס׳ שמחות פי״ב מ״ש בס״ד:

והרביתי ממזרים בישראל. כד״א (מלאכי ב׳:י״ב) יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער ועונה ובעל בת אל נכר וגו׳ ועי׳ פ״א דמסכ׳ דא״ר מש״ש בס״ד ד״ה הבא על השפחה:

שהרי ר״ע גדול ממנו. והגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כדאיתא בסוכה דף נ״ב ואפילו הכי כבש יצרו נכשל בעבירה. מפרש:

כשהלך לארץ. בר״ה דף כ״ו איתא לאיזה ארץ היה ר׳ עקיבא רגיל להלך ע״ש:

אוכילו קורצא. מלשינות לקיים דבריהם אוכלים חנפי לעגי מעוג. רש״י בגיטין דף נ״ו:

ככלות חתנים. ככלה לחתן:

*) ומדקק. צ״ל ומרקק כלומר שרקק בפניהם:

מבשר נבלות. כבשר נבלות אי נמי הריח מה שאוכלים בשר נבלות וכו׳:

עמו במטה. וכבש יצרו:

אני לשפחה. רמזה לו שיקח אותה לאשה כדרך שרמזה רות לבועז ופרשת כנפיך על אמתך (רות ג׳:ט׳):

רגלי תלמידך. הלואי אפי׳ לתלמידך: