בנין יהושע על אבות דרבי נתן טו:ג

מעשה באדם אחד. שם בגמרא איתא מעשה בעובד כוכבים אחד:

גער בו. שם איתא גיירני ע״מ שתלמידני תורה שבכתב גער בו וכו׳:

והוציאו בנזיפה. דתניא הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר א׳ וכן גר הבא להתגייר וקבל עליו ד״ת חוץ מדבר א׳ אין מקבלין אותו ר״י ב״ר יהודה אומר אפי׳ דקדוק א׳ מד״ס ר״ל חומרא דרבנן. בכורות ספ״ד ד״ל ע״ב רש״י:

בא לפני הלל. והלל גיירו שסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו. דלא דמיא הא לחוץ מדבר אחד שלא היה כופר בתורה שבע״פ אלא שלא היה מאמין שהיה מפי הגבורה והלל הובטח שאחר שילמדני יסמוך עליו. רש״י:

א״ל אין זה אלף. שם בגמרא איתא למחר אפיך ליה פרש״י כגון תשר״ק:

א״ל כך מסרו. שם איתא א״ל והא אתמול לא אמרת לי הכי א״ל לאו עלי דידי קא סמכת דע״פ נמי סמוך עלי פרש״י מנין אתה יודע שזה א׳ וזה ב׳ אלא שלמדתיך וסמכת עלי דע״פ נמי סמוך על דברי:

ושמע תינוק. בגמרא שם איתא ושמע קול סופר:

א״ל אין כהן בישראל עד במקלו ובתרמילו. ליתא שם בגמרא אלא ה״ג א״ל גיירני ע״מ שתשימני כה״ג דחפו באמת הבנין שבידו פירש״י מקל שהוא אמת אורך ומודדים בו אורך הבנין שהיו קוצצין עם האומנין כך וכך אמות בכך וכך דמים:

להקביל פני מלך. שם בגמ׳ איתא א״ל כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות. לך למוד טכסיסי מלכות הלך וקרא כיון שהגיע לוהזר הקרב יומת א״ל מקרא זה על מי נאמר א״ל אפי׳ על דהע״ה. נשא אותו גר ק״ו בעצמו ומה ישראל שנקראו בנים למקום ומתוך אהבה שאהבם קרא להם בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב) כתיב עליהן והזר וגו׳ גר הקל וכו׳:

בא לו אצל הלל הזקן. שם בגמרא איתא בא לפני שמאי א״ל כלום ראוי אני להיות כה״ג והלא כתיב בתורה והזר הקרב וגו׳ בא לפני הלל א״ל ענוותן הילל ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה לימים נזדווגו שלשתן (הגרים הללו. רש״י) למקום אחד אמרו קפדנותו של שמאי בקשה לטרדנו מן העולם ענוותנותו של הילל קרבנו תחת כנפי השכינה ואיתא התם עוד מעשה בעובד כוכבים א׳ שבא לפני שמאי א׳ל גיירני ע״מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל א׳ דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הילל גייריה א״ל דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושא הוא זיל גמור ופרש״י דעלך סני לחברך וכו׳ ריעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כ״ז:י׳) זה הקב״ה אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך. ל״א חבירך ממש כגון גזילה גניבה ניאוף ורוב המצות. אידך שאר ד״ת. פירושא דהא מילתא הוא לדעת איזה דבר שנאוי זיל גמור ותדע ע״כ:

קרא גמליאל. נכדו של הלל היה כדמוכח בשבת דט״ו ע״א מפרש וע״ש במהרש״א בח״א: