בנין יהושע על אבות דרבי נתן יד:ה

צאו. קשה מהיכן יצאו ולהיכן יכנסו וכו׳ ואפשר עוד לומר שהם היו בבהמ״ד ולומדים עמו בישיבה ואמר להם שתיכף בצאתם מבית המדרש לא יתעסקו רק בדבר זה לראות ולעיין איזו היא דרך טובה וכו׳ ואיזו היא דרך רעה וכו׳ ואפשר שזה גם כן בכל מקום בש״ס הכוונה נפק דק ואשכח. נפק עיין אשכח מהיכן נפק אם לא מבית המדרש מד״ש. וראוי להתבונן בעיון השכל היטב כמו ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א׳ ט״ז) תוי״ט:

שידבק בה האדם. כתב המד״ש בשם רבנו יונה ז״ל כי בודאי שבכל הטובות והישרות יש להדבק אלא רוצה לומר במדה א׳ להיות בה שלם לעולם כי טוב לאדם לאחוז במדה אחת לעולם בשלימות ונקל עליו להשיג ממנו הטובות החשובות כולם מהיות בו כמה מדות ואינו שלם באחד מהם ע״כ ושפתים ישק עכ״ל ועיין בתוי״ט מה שמתרץ עי״ז. ומ״ש בסיום מסכת זו:

חבר טוב. שמוכיחו כשרואה אותו דבר שאינו הגון. ר״ב:

שכן טוב. יותר מחבר טוב ששכנו רואה כל שעה ביום ובלילה ולומד ממעשיו. רש״י:

יצר טוב. שכונה גביה:

ואשה טובה. ג״כ שכנו תמיד ע״כ יראה לדבק עצמו באשה טובה. כמו אמו של ר״י ב״ח שלכך קרא לו ריב״ז אשרי יולדתו שאמו הצדקת ויראת ה׳ היא גרמה להיות הבן היוצא ממנה צדיק כדאיתא מזה ג״כ בירושלמי שהיתה מחזרת בכל יום על כל בתי מדרשות שבעירה ואומרת להם בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שבמעי שיהיה חכם ומיום שנולד לא הוציאה ערסתו מבהמ״ד כדי שלא יכנסו באזניו אלא ד״ת ע״כ וזה שרמז דוד הע״ה אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי (תהילים ק״א:ב׳-ג׳) ר״ל אשתו השכונה גביה אתהלך בתם לבבי וכעין זה איתא במד״ש ועיין מ״ש בס״ד ספ״א דא״ר ד״ה הנושא אשה ההוגנת לו וסוף ד״א זוטא:

הרואה את הנולד. צופה ומביט במה שעתיד להיות ומתוך כך נמצא מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. ר״ב:

לב טוב. יהיה לו בכל דבר ולא יבא לידי תקלה לעולם. ולפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכחות והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות ואע״פ שיש לפעולות אברים מיוחדים מ״מ הכח המעורר לכל התנועות הוא הלב לפיכך אר״א לב טוב ומפני זה אריב״ז רואה אני את דברי ר״א בן ערך מדבריכם. ש״׳ ור״ב:

איזו דרך רעה. הוצרך לשאול מזה ולא הבין מתוך דבריהם הראשונים שדרך הרעה היא הפך דרך הטובה לפי שלא כל מה שהוא טוב יהיה הפכו רע כי מדת החסידות והוא העושה לפנים משוה״ד היא טובה ומי שאינו חסיד ומעמיד דבריו על ד״ת אינו רע ואפשר היה לומר שאם ההסתפקות והיא עין טובה היא דרך טובה בקשת היתרונות אינה דרך רעה לפי שאינו מזיק לשום אדם בזה וכן בשאר המדות לפיכך הוצרך לשאול מהם איזה היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. ר״ב:

שיכנס בה להעוה״ב. כי המתעצל מן העבירה מקבל שכר כעושה מצוה כדאיתא ספ״ק דקדושין וכתב במד״ש שזש״ה (תהלים קי״ט) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו:

רבי יוסי אומר עין רע. יצה״ר ראוי לגרום שיהיה דבר והפוכו בדברי ר״י:

הלוה ואינו משלם. הוא הפך הרואה אח הנולד שאם לא ישלם לא ימצא מי שילונו ויהיה מוטל ברעב ולא אמר סתם מי שאינו רואה את הנולד לפי שאפשר לאדם שאינו רואה את הנולד שלא יבא לידי תקלה שיציל עצמו בבוא הנולד ההוא ר״ב ול״נ עוד ע״פ דברי מהרש״א בח״א פרק חלק דצ״ב ע״א כל אדם שיש בו דעה לסוף מתעשר וכו׳ ולכאורה קשה שהרי נאמר לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר וגו׳ (קהלת ט׳:י״א) וי״ל ע״פ מ״ש בנדה דף ע׳ ע״ב מה יעשה אדם ויתעשר א״ל ירבה בסחורה וכו׳ א״ל הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים למי שהעושר שלו וז״ש כל שיש בו דעה לסוף מתעשר דבתחלה מרבה בסחורה ולבסוף שרואה בשכלו ודעתו שלא הועיל לו גמר בדעתו לבקש רחמים ממי שהעושר שלו וז״ש בהיפך זה מי שאין בו דעה לסוף הוא גולה וכו׳ דמתוך שהוא מרבה בסחורה לא הועיל לו ולפי שאין בו דעת אין מבקש רחמים ונעשה עני לבסוף הוא גולה אף ממקומו שצריך למוכרו מחמת דחקו וק״ל עכ״ל א״כ הרואה את הנולד שגלגל החוסר אצלו אינו מלוה עוד מאחרים שלא יבא לידי מדה לוה רשע וגו׳ כ״א שמבקש רחמים וכו׳ ומסתפק ביגיעתו לפי שעה אבל מי שאינו מביט לסוף דבר בקדמותו ומלוה עוד מאחרים להרבות בסחורה לסוף גולה ובורח ולוה רשע ואיני משלם לכך הוי שפיר הלוה ואינו משלם הפך מהרואה את הנולד כי הוא מקיים וצדיק חונן ונותן וק״ל:

כלוה מן המקום. מאחר שהמקום עתיד לפרוע לו למלוה שנאמר וצדיק חונן ונותן זה הקב״ה שהוא צדיק שנאמר (בפ׳ האזינו) צדיק וישר הוא. צדיק ה׳ בכל דרכיו. חונן ונותן לו למלוה ומדהזכיר שמו של הקב״ה גבי הלואה מכלל דחשיב כאילו לוה מן המקום. רש״י ור״ב:

המקום הוא מקומו של עולם וכה״א מתחת זרועות עולם (בפ׳ הברכה) אבל העולם לא יכילנו שנאמר השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מ״א ח כ״ז). רש״י:

לב רע לשמים. שעובר על ל״ת:

ולב רע למצות. שאינו מקיים רמ״ח עשה: