בנין יהושע על אבות דרבי נתן יג:ג

אמור מעט. דלמא לא ירצה המקבל להטריח אותך. יפ״ת:

קמח הרי שש. במ״ר בראשית פמ״ח איתא רבי אביתר אומר תשע סאין אפתה. שלש לעוגות. שלש לחביץ. ושלש למיני מילוטמים פי׳ המ״כ חביץ מין מאכל מפרורי לחם ונילוש יתר ודייק מדכתיב לושי. מילוטמים גם הוא מין מאכל מדכתיב ועשי שהיה לו לומר לושי עוגות:

שלשה שוורים. עיין ב״מ דף פו ע״ב:

וטוב ארבעה. תימה מאי וי״א דע״כ ד׳ הן דאל״כ אימא חד הוי כקושיית הש״ס וע״כ מדכתיב וטוב א״כ ד׳ הם בשלמא בגמרא דידן לא דריש אל הבקר אבל לאדר״נ צ״ע עכ״ל מפרש. ולק״מ כי אדר״נ דריש רך וטוב לחדא כקושיית הגמרא שם כדאמרי אינשי רכיך וטוב נמצא אל הבקר בה״א ידיעה חדא ובן הבקר ב׳ רן וטוב ג׳ והי״א ס״ל כתרצן שם שכל חדא וחדא לחלק לפ״ז ד׳ הוי:

אלא בד׳ ונו״ן. דן אנכי רמז לדן שמות מרובעים היוצאים מחלוף צירוף שם של ארבע מ״כ והידי משה כתב דכוונה היא בהנהו שתי אותיות ד״ן ר״ל ד׳ היא רומז דם שהיא מפה ראשונה והנו״ן היא מכה אחרונה שנאמר עוד נגע אחד ע״כ ועי׳ בזוהר שבאלו השמות עושה הקב״ה נסים מפורסמים חוץ לטבע כמו שעשה למצרים:בשבעים ושתים אותיות. ע״ב שמות היוצאים מויסע ויבא ויט וגם שם של ד׳ מתגלגל בצירופו שבעים ושתים מ״כ. ומק׳ שם המ״ר פמ׳״ד שנאמר או הנסה. ואם יאמר לך אדם ע״ה הם אמור לו צא מהם גוי שני שאינו מן המנין:

וישקול וגו׳. סיפא דקרא ארבע מאות וגו׳ עובר לסוחר. דלא שקיל מיניה אלא קנטרין גמרא שם בב״מ ופירש רש״י קנטרים משקל גדול שקורין צנטינר מאה מנה. וע״פ גמרא דבכורות דף נ׳ ע״א חשבתי לפי הכלל שבידינו שחמשה סלעים של פדיון הבן עולה ארבעה ר״ט וחצי. שהוא א׳ אדום זהוב וחצי [עיין בהגר״א אה״ע סימן ס״ו] ועולה אותן ארבע מאות שקל לסך שנים עשר אלף אדומים. כי בכל שקל היה מאה סלעים. עיין רש״י שם. נמצא היה שקל אחד למ״ד אדומים. וארבע מאות פעמים למ״ד הוא שנים עשר אלף אדומים ומתחלה אמר עפרון רק ד׳ מאות פשוטים. ואח״כ הוכרח ליתן עובר לסוחר סך הנ״ל: