בנין יהושע על אבות דרבי נתן יב:ה

וכי בינו לב״א שאל. דלא מצינו שהוציא שאלה זו מפיו כ״א מתשובה של הקב״ה מוכח שמשה נתאוה לכך לכך מדייק לקמן הא למדת שבקש וכו׳:

כאשר מת אהרן אחיך. באותה מיתה שראית וחמדת בה שהפשיט משה את אהרן בגד ראשון והלבישו לאלעזר וכן שני וכן שלישי וראה בנו בכבודו א״ל משה אהרן אחי עלה למטה ועלה פשוט ידך ופשט פשוט רגליך ופשט עצום עיניך ועצם קמוץ פיך וקמץ והלך לו אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו. רש״י בשם ספרי ס״פ האזינו:

במקום שאני יושב אין נותנין לך רשות לעמוד. שמשה היה תמיד עוסק בתורה ומגרש בזה היצה״ר הוא המלאך המות כי הוא תבלין שלו כדאיתא (בסוכה דנ״ב) [בקדושין ד״ל:]. וכהאי גוונא מצינו בדוד הע״ה כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס וכו׳ קם מ״ה קמיה ולא יכיל ביה כדאיתא בשבת דף ל׳ ע״ב באריכות מזה ע״ש:

מששת ימי בראשית. עיין במ״ר ובעל הטורים ריש פ׳ בראשית:

שנאמר ויאמר ה׳ הנה מקום אתי. מזומן מששת ימי בראשית לדבר אתך פנים אל פנים. א״נ הכוונה בסיפא דקרא וחנותי את אשר אחון באותה שעה הראה לו הקב״ה כל אוצרות של מתן שכר שמתוקנות לצדיקים אמר לפניו רבש״ע האוצר הזה של מי אמר לו של עושה צדקה. הזה של מי הוא. של מכלכל יתומים וכן כל אוצר ואוצר וכו׳ עד אני עושה עמו חנם שנאמר וחנותי וגו׳ עיין כל זה באריכות בתנחומא וילקוט. והכל היה מתוקן מששת ימי בראשית כנ״ל:

בצרור החיים. סיפיה דקרא את ה׳ אלהיך עמו בכסאו. רש״י שבת דף קנב ע״ב ואביגיל אמרה כן לדוד שיהיה נשמתו גנוזה אצל שאר צדיקים והיא היתה מכלל ז׳ נביאות כדאיתא במגילה דף י״ד ויש בזה המאמר סוד גלגול נשמות שנפש אדם שלא זכה בחייו נתנה עד ג׳ פעמים בגוף אחרים אולי יזדכך הנשמה שם וסמכוהו אקרא הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש וגו׳. משא״כ נפש הצדיק גמור במותו נשאר כך ולא בא לגוף אחר וז״ש נפשות של צדיקים גנוזות תחת כסא כבוד שנא׳ נפש אדוני צרורה בצרור החיים נשאר שם באוצר החיים משא״כ נפש הרשע יקלענה בכף הקלע מגוף לגוף והיינו המשל שיתנו לכביסה אולי יזדכך ויתכבס בגוף אחר היות נקי. מהרש״א בח״א שם:

יכול אף של רשעים כן. וא״ת וכי ס״ד לומר כן אלא דל״ת כי היכי דצדיקים נפשם צרורה בצרור החיים כן הרשעים נפשם צרורה בצרה וצוקה אבל מ״מ הם עומדים במקום א׳ רק שנדונים ביסורים לכך בא למעט שאפילו אין עומדין במקום א׳ אלא נזרקים בכף הקלע. כ״כ המפרש:

ונותנו בתוך הקלע. רוחב הרצועה שנותן האבן לתוכה לקלע עשוי כעין כף. רש״י שם. והראב״ד והריטב״א בפ׳ חלק כתבו דכף הקלע היינו גלגל האש דנשמת רשעים נכנס בה והפסוק כינהו בשם אש לא נופח (איוב כ) דא״צ ניפוח כיון שנתגלגלה תמיד ועי״ז נתלהב וע״ש בסנהדרין דף נ״ב וחולין דף קל״ג:

זוממת. כמו בזממא דפרזלא חבושה בבית הסוהר. רש״י בשבת שם.

הלך אצל הים הגדול. ר״ל שר הים עי״ל ספ״ג ד״ה מגלי הים:

שנאמר והחכמה. והחכמה זה משה שהיה חכם בתורה ועי״ל פ״ו ד״ה אלא לך אצלו:

מאין תמצא. בשום מקום אינו בנמצא: