בנין יהושע על אבות דרבי נתן יב:יג

בלשון בבלי. לפי שדברים הללו הן צורך גדול לב״א היה אומר בלשון שהיו הכל מכירין בו כשעלה מבבל. תוי״ט סוף פ״ה בשם מד״ש ובשם זקיני הגאון מהר״ל מפראג כתב לפי שהתורה לא ניתנה למלאכים ולא שייך לגבייהו שכר מצות אמרו בלשון ארמי לשון שאין מלה״ש מכירין בו ע״כ:

נגד שמא. לשון משיכו. תרגום משכו נגודו. מפרשים:

נגד שמא אבד שמיה. כי אחרי דרגא תביר. כ״כ מד״ש בשם רבי יוסף בן נחמיאש ז״ל:

שם במלכות. עיין לעיל ספי״א:

שנטל שמן. של תרומה:

ונתנו ע״ג כירים. להחם:

א״ל מה אתה עושה. שראה שהיה שם גם כן תנור ולא נתן עליו כ״א דוקא בכירה. מפרש:

א״ל כה״ג אני. ר״ל גדול המדקדק ומחויב במצות.לאפוקי קטן וכעין זה איתא ברש״י רפ״ד דבכורות דף כ״ז סע״א ע״ש:

ותרומה בטהרה אני אוכל. לכך אני מדקדק ליתן דוקא ע״ג כירה שאינו מטמא כדלקמן:

א״ל כירה זה טמא או טהור. שראה שלא חשש כלל לטומאת הכירה:

שנאמר וכל אשר בתוכו. לאפוקי כירה שופתים ע״ג למעלה לא למטה בתוכו כדרך שעושין בתנור לכך בוודאי קא קפיד הקרא רק על התנור שמטמא אל תוכו ולא כירה והא דכתיב תנור וכירים יותץ היינו היכא דנתלה או נגע שרץ תוך הכירה עצמו שהיא טמאה אבל לא לטמא אחרים:

א״ל כשם כו׳ שנאמר תנור וכירים יותץ. נמצא שוים בדיניהם הם כדמסיים הקרא טמאים הם וטמאים יהיו לכם וע״ז קאמר שפיר ודלא משמש חכימיא להבין פירוש המקראות על פי דרש חז״ל:

א״כ היית נוהג. שהחזקת תמיד הכירה בטהרה אף על פי שנטמאה:

לא אכלת וכו׳. כי תנור וכירה שוין בזה כנ״ל לפרש לפי פשוטו אבל המפרש כתב וז״ל ויש לתמוה על החסיד ההוא איך טעה במקרא מפורש וזיל קרי בי רב הוא תנור וכירים וי״ל דאפשר דהיה כירה שלו מטלטלת כדרך הכירים וסבר כר״י פ״ה דכלים מ״ו ושבת דף קכה ע״א דאמר שאין מחוסר נתיצה טהור ובאמת הלכה כרבנן אפילו אינו מחובר בארעא טמא לכך קאמר הכא ודלא משמש חכימיא דל אע״פ שאין חסיד זה ע״ה היה כי לא ע״ה חסיד אלא שלא היה משמש ת״ח לידע הלכה על בוריה עכ״ל והאריך בזה אבל דוחק גדול הוא כי ע״כ צריך לאוקמי ג״כ שהיה בהיסק ראשון ותלוי ע״פ הבור כי בהיסק שני מודה ר״י אפילו תלוי בצואר גמל כדאיתא שם בגמרא. גם דייק החסיד ואמר הלא לא אמרה תורה אלא על תנור שטמא ולפי דברי מפרש הנ״ל שסבר החסיד כר״י. גם תנור טהור ע״ד זה והנראה לענ״ד כתבתי:

ואין מוסיף וכו׳. כתב הכ״מ בפ״ג מהל׳ ת״ת דלפי שאמר נגד שמא כלומר מי שלומד להגדיל שמו אבד שמיה ופן תאמר בלבבך לא אלמוד עוד כי שמא יהיה למודי בשביל השם ויאבד או אם שמעתי מאמר זה קודם שאלמוד לא אלמוד לזה אמר ודלא מוסיף יסיף ודאי כי הלומד ופירש קשה מהכל וכלפי שאמר קודם שלמד שלא ילמוד לזה אמר ודלא יליף קטלא חייב ואין זה כמו יסיף דהכא חייב מיתה ואם יש לו זכות תולין לו. עכ״ל תוי״ט:

סוף שמשכח. שחדא מסכתא שייך בחברתה. א״נ משום שפירש מלמודו:

בשם המפורש. עיין פרק חלק (סנהדרין דף קא ע״ב) ולקמן ספל״ו ובעקרים פח״י מ״א כתב שהרי זה כמי שגנב טבעתו או חותמו של מלך ומשתמש בהם שהוא חייב מיתה. ויש לדקדק תחלת הפרק מסדר כאשר הוא בפ״א ראשון פיסקא של נגד שמא. ואח״כ אם אין אני לי וכו׳. ואח״כ כשמפרש האדר״נ כל חדא בפרט הקדים פיסקא של אם אין אני לי וכו׳ וי״ל: