בנין יהושע על אבות דרבי נתן יא:ב

ושנא את הרבנות. המפרשים פירשו מפני שהרבנות מקברת את בעליה כדאיתא ספ״ק דסוטה ביוסף והאדר״נ סבר אפילו שום גאוה והתנשאות לומר אני ראוי למלוך תשנא וע״ז מביא ראיה שפיר מקרא יהללך זר וגו׳ וכעין זה כתב המפרש ועי״ל פ״ח ד״ה עשה לך רב בשם ד״ח:

דומה לנבלה. עיין במ״ר פ׳ ויקרא ספ״א. ובתנא דבי אליהו פ״ו בפירוש זקוקין דנורא סק״כ ובס׳ עיון יעקב שחיבר בעהמ״ס חק יעקב על אגדות הש״ס סוף מסכת כתובות ובספר ווי העמודים עמוד השלום פכ״ו ועוד נ״ל ע״פ תקוני זוהר ת׳ חמישאי על פסוק לא תלין נבלתו שלא ישדך עם ע״ה כו׳ ע״ש:

מתרחק ממנה. כך ב״א מתרחקים מהגבוה ההוא. שנאמר אם נבלת בהתנשא וגו׳ (משלי ל׳:ל״ב). והתרגום לא תתרומם דלא תיטפש:

בן עזאי אומר. ה״ג בילקוט:

שמא. לא גרסי׳ שם בילקוט:

תמרים חרובים. עיין פסחים רדפ״ח וירושלמי דתענית פ״ד:

אתה מוצא. שם הגירסא לסוף נעשה סופר ונמצא בו כל התורה:

רד מטה. אם משפיל עצמו:

למעלה. לסוף עולה לגדולה ונעשה מעלה:

ומעלה. אם מגביה ומעלה עצמו למטה. לסוף משפילין אותו למטה. והמפרש כתב רד יש לפרש כמשמעה לשון ירידה. וגם ההיפך לשון ממשלה כמו וירד מיעקב בפ׳ בלק. וכן לשון עלה סובל ג״כ ב׳ פירושים א׳ כמשמעה עליה למעלה ואחת הסתלקות כמו בהעלות הענן ונעלה הענן בפרשת בהעלותך והיינו דקאמר אם הוא מפרש בעצמו רד למטה יזכה לעלות כפי פי׳ השני וכן בעלה וכו׳. ועי״ל ס״פ כ״ה ד״ה רד ממקומך וכו׳: