בנין יהושע על אבות דרבי נתן יא:א

שמעיה ואבטליון. גרי צדק היו ומבני בניו של סנחריב הם כ״כ הרמב״ם בהקדמה ורע״ב. ופי׳ זקיני הגאון מהר״ל מפראג ז״ל בס׳ ד״ח שמעיה ואבטליון אמרו שהיו מקהל גרים. וכן מוכח ביומא דף ע״א ע״ב שאמר להם הכה״ג ייתון בני עממיא לשלם ופרש״י שמבני בניו של סנחריב היו ע״ש ובגיטין דף נז איתא מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים ומאן נינהו שמעיה ואבטליון אבל אין הפירוש שהם עצמם היו גרים שא״כ היך אפשר למנותן לנשיא ואב״ד כי שמעיה היה נשיא ואבטליון אב״ד כדאיתא בחגיגה דף ט״ו אלא שבאו מן הגרים ובודאי אמן מישראל היו ולכן היו מותרים למנותן לנשיא ואב״ד אבל יש שפירשו כי הם עצמם גרים היו בודאי זה טעות גמור ע״כ וכ״ה בתוס׳ יו״ט:

אהוב את המלאכה. אפילו יש לו במה להתפרנס כדברי ר״י לקמן חייב לעסוק במלאכה שהבטלה מביא לידי שעמום. ר״ב ועיין בתוי״ט:

אהוב את המלאכה. כי גדול הנהנה מיגיע כפו שנאמר בו אשרך וטוב לך כדאיתא פרק קמא דברכות דף ח׳ ע״ש וברי״ף על עין יעקב והארכתי בזה בס״ד בחדושי:

ואל יהיה שונא וכו׳ אפילו מלאכה בזויה לא יתבייש מב״א ואם עני הוא ובע״כ צריך להתפרנס על ידי מלאכה אל יהיה לו לעול ולמשא:

כשם כשהתורה נתנה בברית. שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה וקאי על התורה כענין שנא׳ והגית בו יומם ולילה. ועיין תוי״ט פ״ק דאבות מ״ב שנא׳ ששת ימים תעבוד וגו׳ נ״ל שצ״ל שנא׳ ששת ימים יעשה מלאכה (שמות ל״א:ט״ו) כי שם נאמר ברית בסיפא לדורותם ברית עולם שקאי ג״כ על המלאכה:

ומתנצל. מן המיתה:

אע״פ שנהנה מן ההקדש כדלקמן. מעות של הקדש וכו׳ ואכל. מסתמא כך הוא אם אין לו מה לאכול על שבת קודש שלוקח מן הבא לידו לאפוקי בחול היכי שאין לו אינו מתאוה כ״כ לתענוגים ומסגף עצמו קצת. ועיין פ״ד דפסחים דף נ׳ ע״ב דאיתא ע״ז יש זריז ונשכר וכו׳ מתחייב מיתה לשמים כדא״ר פסחים ל״ג סנהדרין פ״ד הזיד במעילה חייב מיתה כלומר בהנאת הקדש דיליף חטא חטא מתרומה:

בשכרו וכו׳ מתנצל מן המיתה. ששכיר הוא ובא בשכרו ומעות של הקדש מתחלל על המלאכה:

שיעשה כל שבעה. כלומר שיכול לבוא לכך שבע״כ יהיה צריך לעשות מלאכה בשבת. ולע״ש אין לו מה שיאכל. ומסתמא הולך לגנוב או לגזול ושאר המצאות רעות ועי״ז נפל בין הגייסות ונתפס:

בקולר. בלשון רומי סוגר הנתון בצואר השבוים והחייבים. ערוך ערך קלר:

כל זאת שלא עשה כל ששה. ונ״ל שזה מרמז הפסוק בי׳ דברות ששת ימים תעשה מלאכה. מכח זה ביום השביעי שבת תוכל לשבות שיהיה שבת וכעין זה כתב המפרש ומתורץ בזה קושית העולם וכי נצטוינו דוקא לעשות מלאכה בז׳ ימים:

אדה״ר. עיין במ״ר:

מי שאין לו מלאכה. שהכל מתוקן:

ועשית כל מלאכתיך. דייק הקרא ועשית אתה בעצמך. מפרש:

כל מלאכתך. כל רבוי הוא:

רבי טרפון. נ״א ר׳ יוסי:

שנאמר ויגוע וגו׳. דרך רמז בעלמא הוא ויגוע ממלאכה ויאסף אל עמיו ומצינו בתהלים ק״ד יצא אדם לפעלו וגו׳ תוסף רוחם יגועון ותוסף מלשון ואספתו אל תוך ביתך (בפ׳ תצא) וראב״ע כתב מלשון כמו רוחו ונשמתו אליו יאסוף (איוב ל״ד יד) כלומר שמתעצל ממלאכה וסיפיה דקרא ואל עפרם ישובון כי הבטלה מביא לידי שעמום ומהומה ועי׳״ז מת:

הרי שנכפה. והוא חולי הנופל לארץ (כמ״ש רש״י יבמות ס״ד כתובות ס״ב):

ונפל על אומן. שחלה ולא יכול לעשות עוד מלאכה ומשו״ה אינו משתכר ומרויח לאכול ולשתות נמצא מת מתוך הבטלה:

על ראש הגג וכו׳. דרך חירות:

שמענו לאנשים שעשו מלאכה:

ויכלא העם וגו׳. הכל משמע:

ליטול עצה מנשיאים. שמשה אמר כל נדיב לב יביאו תרומת ה׳ ולא אמר לנשיאים וכו׳. מ״ר נשא פי״ב:

יצטרך לנו משה. אמרו אלו עושין את המשכן ולנו הוא אומר שניתן נדבה. ילקוט שם סי׳ תשי״ג בשם ספרי:

והמלאכה היתה דים. שלא יביאו עוד שום דבר: