בנין יהושע על אבות דרבי נתן א:ו

שנשחקו עצמותיו. קללה הוא לטיטוס הרשע שעצמותיו יהו שבורים ועיין רש״י פ״ט דברכות דף נ״ט ע״א ויומא ספ״ג דל״ח ע״ב:

לוקס. זאב בלשון יון רש״י במסכת סוכה דף נ״ו ע״ב. וכתב המהרש״א שם בח״א שקרא למזבח זאב כמו הזאב טורף הכבשים ושם בגמרא איתא בזה״ל עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהן בשעת הדחק:

כמה בשמים קטרו עליך. ר״ל שהיו לוקחין גחלים ממערכה שניה לקטרת ההיכל אבל על מזבח החיצון של עולה לא היה מקטירין קטרת. א״נ שקאי על הקרבנות שנאמר בהם ריח ניחוח. וכד״א וירח ה׳ וגו׳ בפ׳ נח [בס׳ אהבת חסד פי׳ במתנדב לבונה מקטירה על מזבח החיצון. ובלא״ה איכא לבונה במקטירין עם המנחות]:

שנא׳ הוי אריאל (ישעיהו כ״ט:א׳). יש להתאונן על המזבח וקראו למזבח אריאל ע״ש שהאש היורד בו מן השמים היה רבוץ כארי כדאיתא ספ״ב ויומא ורבותינו פירשוהו על ההיכל שהיה צר מאחריו ורחב מלפניו רש״י והמהרש״א כ׳ שם ביומא ע״ש שבית ראשון נבנה ע״י שלמה המלך משבט יהודה שנמשל לאריה כמ״ש גור אריה יהודה וגו׳ אבל בית שני נבנה ע״י מלכות פרס ולא היה אש רובץ בו רק ככלב ומצינו בו שנדמה לכלב כמ״ש בפ״ק דר״ה והשגל יושבת אצלו כלבתא:

קרית חנה דוד. הנבנה בהעיר שחנה דוד בה:

ספו שנה על שנה. כי בשביל שאתם מוסיפין עונות שנה זו על העונות משנה שעברה וכן בכל שנה עד שנתמלאה הסאה:

חגים ינקופו. לכן יכרתו מחגים כי אשבות חגה ומועדה ולא יקרבו על המזבח קרבנות החג. מפרשים:

ושוב אמר לה. אדלעיל קאי שהנחש הכשילה חוה בנגיעה כדלעיל ע״ז קאמר ושוב הכשילה באכילה ג״כ. מפרש. וע״ש שהאריך בזה:

לעינים. סיפיה דקרא ותתן גם לאישה עמה ויאכל: