בנין יהושע על אבות דרבי נתן א:ה

ועשו סייג לתורה כדרך וכו׳ לדבריו. והכוונה להיות שומר פיו כשמדבר בד״ת שלא ידבר אלא שיעור הראוי ויעשה גדר לדבריו ויתן גבול להם לבל יקוצו השומעים אותם כדרך שהקב״ה עשה סייג שלא נתן תורה ומצות אלא כפי מה שראוי לסבול עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כך יהיו דבריך במשקל ובמשורה כ״כ מדר״ש ד״ה סע״ב דפוס זאלקווי:

אדם. אדה״ר וכן כולם מפרש לקמן:

ולפיכך וכו׳. במדר״ש שם ריש ד״ו הגירסא לפיכך אמרה משה והניחה לדורות כלומר הוא לא רצה לכתוב כן בויעודין של תורה עד שבא משה ואמרה במשנה תורה למדת שלא ייעד להם שיהיה לעג וקלס בין האומות אלא במשנה תורה אמרה משה שרצה הש״י ב״ה לעשות סייג לדבריו ולא לומר כל מה שאפשר עכ״ל:

הא למדת וכו׳ שהוציא הקב״ה שכר בריותיו בשלום. שזה מחסדיו של הקב״ה ברוגז רחם תזכור ושפך חמתו לארץ. לכך ואמרו כל הגוים וגו׳ ככה לארץ כדי לשום לנו שארית וכאשר הובא ברש״י מדרש במסכת קדושין דף ל׳ ע״ב על פסוק תהלים ע״ט מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך קינה לאסף מבעי ליה וכו׳ שאמר אסף שיר על שכילה הקב״ה חמתו בעצים ואבנים שבביתו ומתוך כך הותיר פליטה בישראל שאלמלא כך לא נשתייר משונאי ישראל שריד וכה״א (איכה ד׳:י״א) כלה ה׳ את חמתו וגו׳ ויצת אש בציון ע״כ והתוס׳ שם מביא עוד משל אחר ע״ש. וזה שאמר הכא שהוציא הקב״ה שכר בריותיו בשלום ת״ל שהחיינו וקיימנו שנוכל לשוב איש על מקומו בשלום. והנה המפרש דחק עצמו לפי׳ אחר ורוצה להגיה ע״ש ואינו מן הצורך:

אלא כך אמר לה ועשה סייג. נמצא מפורש הכא שאדה״ר עשה הסייג לחוה בנגיעה ולא רצה לומר האדר״נ כדאיתא במ״ר שחוה הוסיפה על דבריו של אדה״ר דק׳ האיך נתפתה חוה והלכה אחר עצתה של נחש שאמרה כשם שלא מתה בנגיעה וכו׳ והלא ידעה חוה בעצמה שלא נצטוית על הנגיעה ועוד כי ביום אכלך כתיב ועדיין לא פנה היום ושמא תמות קודם השקיעה והמפרשי תורה העירו ע״ז ועיין בשל״ה אבל לפי דברי האדר״נ שהצווי היה מאדה״ר על הנגיעה וחוה סברה שע״פ צווי הש״י ב״ה הוא לכך שפטה שפיר בשכלה כשם שלא מתה בנגיעה כי אדה״ר לא אמר לה ג״כ ביום אכילה תמות כ״א סתמא וסברה שתיכף יהיה וכאשר ראתה שלא מתה תיכף בנגיעה נתפתתה ג״כ לאכילה. מפרש:

הואיל ואינו יכול להכשיל את האדם. שהאיש קשה לעולם להוציא מדעתו אלא הריני אומר לאשה שדעתה קלה עליה שאני יודע שהיא שומעת לי שהנשים נשמעות לכל הבריות שנאמר (משלי ט׳ י״ג) אשת כסילות הומיה פתיות ובל ידעה מה כ״כ בפרקי דר״א פי״ג. ולפי דברי המפרש הנ״ל אתא כפשוטו שפיר שלא היה הנחש יכול להכשיל אדם באותן דברים שהכשיל את חוה כי הוא ידע האמת שלא נצטוה על הנגיעה:

והרבה שיחה עמה. מפורש במ״ר וכן ברש״י בחומש מה היה:

בידיו וברגליו. שתחלה הלך הנחש בקומה זקופה כדלקמן: