בנין יהושע על אבות דרבי נתן א:ד

הוו מתונים בדין כיצד וכו׳. לשון ממתינים שלא יהיו גומרין הדין במהרה אלא חוקרין בו בעומק לפי שהדין יושב ברומו של עולם שהרי לעשרת הדברות סמכו הכתוב ואלה המשפטים ללמדך שהם גופי תורה:

וכן הוא אומר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה. זה חזקיהו וסיעתו שכתבו ס׳ ישעיה וס׳ משלי כדמפרש בב״ב דף ט״ו והעתיקו לשון ישן מיושן ולענין הדין היו אומרים שצריך לו לאדם ליישבו בדין לעיין בו יפה. ע״א מתונים לשון קשה כלומר שיהיו מתקשים ומתחממים בדין שמתוך כך יצא הדין לאמתו רש״י ובילקוט משלי שם כ״ה איתא אריב״ל מפני מה זכו אנשי חזקיה לאריכות ימים מפני שהיו מתונים בדין ומיושבים בדין שנאמר תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו א״ר חמא בר חנינא מה תלמוד לומר גם אלה אלא שהיו מתונים בדין וכו׳ שכל מי שמקפיד סופו לשכוח שכן מצינו במשה וכו׳ שאר ב״א עאכו״כ אשר העתיקו מלמד שגנוזים היו והעתיקו מגניזתם ד״א אין העתיקו אלא פירשו כד״א (בראשית יב) ויעתק משם ההרה וא״צ לומר המעתיק הרים ולא ידעו עכ״ל ע״ש ומש״ה נמי האריכו ימים כדכתיב בפרשת שופטים צדק צדק תרדוף למען תחיה וגו׳. ומעתה מבואר ממילא הסוגיא דהכא. והמפרש כתב בזה דרך אחר ע״ש:

בראשונה היו אומרים משלי וש״ה וקהלת גנוזין. במס׳ שבת ד״ל איתא שבקשו לגנוז קהלת ומשלי מפני פסוקים הסותרים זא״ז ואח״כ קיימו אותם ופירשום ע״ש ולא נזכר שם שיר השירים כמו הכא משום דהתם היה מפני שסותרים וכאן טעם אחר וכ״ה במדרש שוחר טוב שמצאו קהלת י״ב אבל מביא פסוקים אחרים מש״ה ע״ש ובילקוט קהלת שם בשם הפסיקתא וכ״ה בש״ט איתא אר״ש בר יצחק בקשו חכמים לגנוז ס׳ קהלת מפני שמצאו בו דברים שמטים לצד אפיקורסות אמרו כך שלמה צ״ל שמח בחור בילדותיך וגו׳ משה אמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ושלמה אמר והלך בדרכי לבך הותרה הרצועה לית דין ולית דיין כיון שאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט יפה אמר שלמה ודע כי על כל אלה רבי חייא רבה ור״ש בן חלפתא וכו׳ א״ר לוי לעוף שהוא נתון בכלוב ובא חבירו ועמד על גביו אמר לו אשריך מה מזונותיך מצויים לך אמר במזונות אתה מסתכל ובמצודה אי אתה מסתכל ודע וכו׳ ע״ש ובמס׳ שבת דף ס״ג ע״ב ועפ״י דברי הילקוט מובן שמפסיק האדר״נ בהך קרא ודע מקהלת ואח״כ חוזר ומתחיל אני לדודי מש״ה. כי העיקר שקיימו דבריו הוא מהאי קרא ודע ומפסוק אני לדודי ועלי תשוקתו קיימי ג״כ ש״ה שקאי על הקב״ה ומצאו שכל דברי שלמה מיוסדים על אדני השכל והאמת:

אנשי כנה״ג. ר״ל אנשי חזקיה שהיו כנסיה גדולה:

לכה דודי וגו׳. עיין עירובין דף כ״א ע״ב מה שדרשו חז״ל על האי קרא:

שכל המקפיד וכו׳. במסכת פסחים דף ס״ו ע״ב איתא ריש לקיש אמר כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו וכו׳ ממשה דכתיב ויקצוף משה על פקודי החיל וגו׳ (במדבר לא) וכתיב ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו׳ זאת חקת התורה אשר צוה ה׳ את משה מכלל דמשה איעלם מיניה. ר״ל הל׳ געולי כלים:

משה צוה. נמצא היה יודע בדבר רק משום הכעס שכח:

ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה. איידי דהביא רישא דקרא מפ׳ ג״כ הסיפא דקרא ויאמר אליהם. מפרש:

א״כ מה ת״ל כל נקבה. הלא לבסוף נצולו אותם שאינם ראוים לביאה. אלא כוונת משה היה שדייק כל נקבה למה החייתם אפי׳ אותם הראוים לביאה ועיין במפרש שמאריך בזה:

אלא זו עצה כו׳. במס׳ סנהדרין דף קו ע״א מביא הגמרא באריכות יותר מעשה זו ע״ש:

קובות. אהלים וחנויות כד״א (ס״פ בלק) ויבא אחר איש ישראל אל הקבה:

בן עזאי אומר הוי זהיר בדבריו מבטלה. ר״ל שלא יכעוס ויקצוף כדי שלא ישכח דבריו ויבואו לבטלה כדמצינו שאלעזר היה מזכירו למשה הל׳ געולי מדין שנשכחים ממשה מחמת כעס. א״נ ברוב דברים לא יחדל פשע ודברים בטילים ע״כ יהיו דבריך מעטים שלא יבואו מהם לבטלה וקראי לעיל שרצו לגנוז ספרי שלמה משום יתרון דברים עד שבאו ופי׳ כנ״ל אבל המפרש רוצה להגיד ולהורות דרך אחרת ואינו מן הצורך: