בנין שמואל רכ

תקוני דיקנא שנחלקין ג"כ לגפ"ד כידוע ויהי' לפי"ז הג' מעלות האחרונים שהם אמה אמה ורובד נגד תקון י' י"א י"ב שהם נושא עון, ופשע, וחטאה, שעליהם הי' מתודה הכה"ג ביוה"כ חטאו עוו פשעו עמך בית ישראל כמו שהביאו שם בגמרא יומא ראי' לר"מ מן הפסוק הזה, תלי"ת אשר עד כה עזרנו לבאר עבודת יוה"כ בסדר יפה אף נעים

טז הנה ביארנו ענין עבודת יוה"כ בכאן לאשר הי' סדר המערכה מתאים מאד לפי דרכינו בסדר אביי הוה מסדר סדר המערכה וביארנו למעלה ענין עבודת הדם שהוא בדכורא ושם ג"כ הטבת ב' נרות ה"ח וב' נרות ב' כללות החסדים שביסוד ומלכות ואח"כ הקטורת ג"ר דמלכות ואח"כ אברי התמיד בש"ק דמלכות ואח"כ המנחה במלכות דמלכות. והנה בארנו למעלה פרק י"א שלכן יש שבעה קרבנות נגד שבעה כפולות בש"ק עם העטרה. וי"ב מנחות נגד י"ב פשוטות במלכותה עיין בבתי הנפש פרק י"ג וכ"ז בכללות כל הקרבנות וכמו כן בתמיד בעצמו בפרטות בארנו למעלה שששה כהנים זכו באברי התמיד הרי נתחלקו האברים לש"ק, ובמנחה באה ג"כ החביתין כמ"ש בגמרא יומא ל"ג שם מנחה הנה החביתין נחלקין לי"ב חלות נגד הי"ב פשוטות כנ"ל ואחריהם הנסכין אפשר בסוד התלבשות' למטה בהיכל קה"ק דבריאה כמ"ש למעלה בח"ב פ"ט ענין הנסכים שיורדין לבי"ע. ואח"כ המוספין בחינות היכלות דבריאה כמ"ש בבית מועד באריכות ענין הזי"ן מועדים עם שבת נגד ז' היכלות או ז' ספירות דבריאה ששם המועדים כמ"ש האר"י ז"ל והם בכל מועד עשר קרבנות נגד עשר ספירות שבכל ספירה בעצמה

ועפי"ז נוכל להבין דברי הזה"ק בפרשת פנחס המתחיל ובחודש הראשון במוסף דפסח רבי אבא פתח כאיל תערוג וביאר שם כל ענין האילה עם הנחש על פסוק קול ד' יחולל אילות [אם תתבונן בכל מ"ש בח"א תבין מעט שייכות ענין הנ"ל לקרבנות המוספין וגם למה באו בפרשת פנחס וההי"ב] וכו' עד ולאיתגליא האי חי' בינייהו למיהך ובהיכלו מאי ובהיכלו דקוב"ה כל אינון אוכלסין פתחין ואמרין בכי"מ ע"ש ובר"מ שם ובהאי זמנא מקדשין לעילא להאי חי' וקראן לה כבוד וכדין אתקדש מועדא מה דלא הוה עד השתא וכען קראן לה כבוד הד"ר ובהיכל"ו כלו אומר כבוד עי"ש והדברים אינם מובנים ולדברינו י"ל לאשר המוספין שבז' מועדים נגד ז' היכלות. ובזה נוכל ג"כ לפרש סיום המזמור ה' עו"ז לעמו יתן עפמ"ש בילקוט ראובני שיש ע"ז ימים בשנה שמקריבים בהם מוסף כ' שבתות. וששה ימי פסח חוץ שבת וז' ימי סוכות חוץ שבת, ור"ה, ויו"כ, ושבועות וי"א ר"ח חוץ ר"ה הרי ע"ז כמנין ע"ז לעמו יתן, וי"ל עוד שמלת ע"ז ירמוז על מוספין שבז' ימי פסח שהם כמנין ע"ז לכן פתח בזה הזה"ק על בחודש הראשון מוסף דפסח. ודע כי הרמב"ן ז"ל כ' בפ' אמור כי לא קרבו ישראל במדבר רק קרבנות שכתובים בת"כ אבל המוספין אשר בחומש הפקודים וכן הנסכים לא קרבו במדבר ובאמת פשט הכתוב משמע כדבריו כמ"ש בנסכים כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אבל דבריו סותרים גמרא ערוכה מנחות מ"ה להיפוך כי קרבנות שבחומש הפקודים קרבו במדבר ושבת"כ לא קרבו ואחרי החיפוש מצאתי בפנים יפות שתפס עליו ג"כ מגמרא הנ"ל. ואולם לאשר ידענו דברי הרמב"ן ז"ל כי דבריו דברי קבלה אפשר לתרץ דס"ל דר"ש יחידאה הוא ור"ע לא ס"ל כוותי' ובגמרא אמר ר"ע לא גרסינן כמ"ש בהגהות הרש"ש ראי' מתוס' שם וכעת נדפסו הגהות שיטה מקובצת וכ' ג"כ דלא גרסינן לי'. וגם י"ל דראיתו מדאמר שמה ר"ש שכל האמור בח"ה