בינת אדם, שער איסור והיתר לו

שאלה ריש מעיא שיוצא מן הקיבה דקי"ל דהחלב אסיר מה"ת ואשה א' שנקרה כל המעיים שקורין גרייזל שכחה ונסתפקה אם נקרה אותו הריש מעיא ונתבשל כך עם שאר תבשיל ואם נצטרך ס' נגד החלב אין ס' באותו חתיכה דק וא"כ נ"נ ואין בתבשיל ס' נגד כל הדק מה דינו:

תשובה לכאורה יש לדמות להא דכ' הט"ז בסי' ס"ט ס"ק כ"ד בספק אם מלחה דמשמע שם לפי טעם ב' דחזקה שיעשה כמו שרגיל ומשמע אפי' לדעת דדם שבשלו מה"ת אך כבר השיגו הש"ך בנקה"כ ואני השגתי בשער רוב וחזקה סי' ד' ה' אך י"ל דהכא עדיף טפי שכיון שעכ"פ עסקה בניקור והיא אומנת מסתמא עשתה כתיקון וכמו שכתבנו בה' נדה בדין חפיפה ששכחה אם סרקה ראשה במסרק ויש לדמות זה לספק אם שהה או דרס וע"ש סי' ב': ומצאתי במל"מ פ' י"ג מה' שגגות שכתב כיון דאין בזה אלא איסור לאו לכ"ע ל"א חנ"נ דדוקא באיסור כרת גזרו ע"ש. ומאד יפלא שהרי בנבלה ג"כ אינו אלא איסור לאו ובב"ח גופא אינו אלא לאו ואפ"ה אמרי' חנ"נ. ואמנם לפי מש"כ שם במל"מ שתופס לדעת רמב"ם שהביא הטור בסי' ס"ד וכתב הב"י דלרמב"ם לא נזכר כלל שיעור כמה יגרור רק שצריך לגרור מעט מריש מעיא ואמתא הוא כינוי לדקין לשון אמת המים מפני שהריעי עוברת שם ומזה עושה ס"ס שמא הל' כגאונים דריש מעיא ר"ל הכרכשא ואת"ל כרוב הפוסקים דהיינו סמוך לקיבה שמא הלכה כרמב"פ דא"צ אלא בראשו ממש מעט וא"כ יש להתיר בפשיטות דנגד המעט הזה בודאי יש פ' באותו המעי גופה: