בינת אדם, שער איסור והיתר לב

(יט) שאלה טחול שנקרו אותו מן החוטין והחלב ונסתפק המנקר אם נפסקו החוטין ושמא לא הוציא כולו וכבר נחתך הטחול לחתיכות ונתבשל מקצת ממנו בענין שאין ס' נגד החוטין מה דינו:

נ"ל דלדעת רש"י ורשב"א ומ"מ דכל החוטין אינן אלא מדרבנן וכ"כ הרמב"ם בפ"ז מהל' מ"א שנראה לו כן וכ"כ דו"פ ולפ"ז אף שמבואר בי"ד סימן ס"ד שצריך לשרש י"ל היינו לכתחילה כשעדיין הוא בשלימות אבל בדיעבד שכבר נתבשל לדעת הפוסקים דבאיסור דרבנן אע"ג דאיתחזק איסורא ס' לקולא ה"נ הוי ס"דר ומותר ומצאתי בחידושי ר"ן על נדה דף ס"א ע"ב דאמרינן התם מאן דרמי חוטא דכיתנא בגלימא דעמרא ונתקי' ולא ידע אי נתיק אי לא נתי' ש"ד מ"ט דאוריי' בעינן שוע כו' ורבנן הוא דגזרו וכיון דלא ידע שרי וכתב הר"ן וז"ל ומשמע דה"ה לכ"א ואע"פ שהוחזק כאן איסור כל שסלקו אעפ"י שלא נתברר לו אם סלקו כולו מותר ומיהו מסתברא דוקא דומיא דחוט דהוא נמשך ביחד עכ"ל ולפ"ז ה"נ אם יאמרו המנקרים שדרכו למשוך מותר לכ"ע ומיהו צ"ע דמשמע שם ברמב"ם דמספקא ליה בחוטין שהם אסורים מדאורייתא רק דאין חייבין עליו ולפ"ז צ"ע ומכ"ש אם דרכו לפסוק דאסור:

ומזה נשמע דביצת נבלה שבורה שנתערבה בביצה כשרה שבורה ותיכף נזכר וזרק החלמון והחלבון ונסתפק אם נשאר ממנו לדעת הר"ן הנ"ל כיון דאין דרכו למשוך כאחד וא"כ לשיטת הש"ך אסור: