בכורי שלמה חלק א צז

ממקום כפרתו נברא כד"א מזבח אדמה תעשה לי אמר הקב"ה הריני עושה אותו ממקום כפרתו הלואי יעמוד עכ"ל ויעי' ברמב"ם ה' בית הבחירה (פ"ב ה"ב). ובירושלמי דנזיר פ' כה"ג ויעי' בכלי יקר פ' בראשית בפסוק לעבוד את האדמה אשר לקח משם פירוש על מדרש הנ"ל וז"ל ויען כי לוקח מאותו האדמה [פי' מהר המוריה] והוא שער שעבר בו כי האדמה נתנה בו חומר עב וגס אשר בסיבתו נפל אל החטא כמבואר למעלה בפסוק עץ עושה פרי. ע"כ במקום שגרם החטא שם תהיה כפרתו כי המקום ההיא דהיינו אותו האדמה גרמה לו לחטוא ע"כ האדמה ההיא חייבת לעזור לו אל הכפרה ע"י שיעבוד אותה לעשות ממנה מזבח להקריב עליו פר מקרין מפריס וזה טעם נכון על מצות מזבח אדמה תעשה לי כי בדבר שגרם החטא בו יתוקן אשר קלקל בו עכ"ל. וכבר אמרינן בברכות (דף מ') בירך על פירות האילן בורא פה"א יצא דעיקר האילן ארעא היא וכתב רש"י שם וז"ל דעיקר כל הפירות היא הארץ והכל גדל ממנה עכ"ל יע"ש. אם כן באתרוג של ארץ הקדושה יש בו מאדמת קודש של א"י. וא"כ א"ש דמוטב לברך על אתרוגי ארץ הקדושה. כיון דאדם הראשון קלקל בפרי של אתרוג בא"י כמו שהבאתי ב' המדרש רבה והרמב"ן ותורת העולה הנ"ל. וגם החטא בא על ידי אדמה זו מאבן שתיה שגרם לאדם הראשון שנתנה בו גסות שיחטא וכל ארץ ישראל נכלל באדמת האבן שתיה וכמ"ש הכלי יקר שם דבזה מיושב מה שנאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה פירש רש"י קפלה כל הארץ תחתיו לאו דוקא קפל אלא לפי ששכב על מקום טבור הארץ ומרכזו ע"כ דומה כאלו שכב על כל ארץ ישראל. יע"ש. ע"כ דוקא אתרוג זה שבא מאדמת קודש מא"י חייב לעזור אל הכפרה לתקן חטא עץ הדעת. דאז הוי תשובת המשקל כמו שהחטא בא מאדמת קודש. כמו מזבח אדמה מא"י. ויעי' בר"ה (ד' ט"ז.) אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן עכ"ל. וכ' רש"י שם ד"ה שתי הלחם וז"ל ירצו על פירות האילן כו' ואני שמעתי דר' יהודה לטעמיה דהא אזלא כמ"ד בסנהדרין (דף ע':) עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה. יע"ש ברש"י. והנה אמרינן במס' כלים (פ"א מ"ו) עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם מה שאין מביאין מכל הארצות. עכ"ל. ולפענ"ד נראה הטעם דהעומר והביכורים שאין באין רק מא"י ג"כ מטעם הנ"ל מפני שהחטא בא מאדמת קודש כנ"ל כמ"ש רש"י דעץ שאכל אדם הראשון חטה היתה דר' יהודה לטעמיה. וכיון דהחטא בא על ידי שנוצר מאדמה מאבן שתיה לכן צריך הבכורים ושתי הלחם שבאין לרצות כדי שיתברכו הפירות ג"כ באין דוקא מארץ ישראל. כנ"ל. וא"כ ה"ה באתרוג דבא ג"כ לרצות לתקן חטא אדם הראשון לפי שיטת המדרש רבה והרמב"ן ותורת העולה ג"כ צריך להיות דוקא ממקום שהחטא בא מארץ הקדושה כדי שיעזור אל הכפרה והוי תשובת המשקל באותו מקום. וז"ב בעזה"י

אלה דברי ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרב דוש"ת באהבה מצפה לתשובתו הרמתה

הנ"ל

סימן כו

ב"ה יום ב' נצבים תרל"ז פה קאליש

לכבוד ידידי ורב חביבי הרב הגדול החריף ויראת ד' עליו חופף כש"ת מוה' שלמה אברהם רזעכטע נ"י

אחדשה"ט. הנה מאז הבטחתי לכבודו להשיב על דבריו הנעימים וקונטרסו. אך יען הייתי טרוד מאד בענינים שונים ובשיעורן כסדרן ואמרתי דבר בעתו מה טוב אי"ה קודם ימי החג אשנה פרק זה קבע והנני שולח לכ"ת את תשובתי אשר העלתי בעזה"י בשומי עיוני על דבריו הנחמדים בלימודי כעת ענין אתרוג המורכב. והנני להשיב מעט אמרים. ואי"ה עוד חזון למועד להשתעשע את יקרת כבודו החביב עלי עד מאד. ואי"ה בעת אדפיס הקונטרס פרי עין הדר מגדולי הדור בענין זה בטח אקבל דברי כבוד תורתו באהבה וחיבה יתירה לאספו הביתה כי כל דבריו נאמרו בטוב טעם בהשכל ודעת. אך אין לי פנאי כעת לסדר הדברים ולכל זמן ועת לכל חפץ ובפרט לחפצי שמים עת ומועד לכל דבר. ועתה אשתעשע מעט בדבריו

א) מעכת"ר השיב בקונטרסו (אות צ"ו) על מה שתרצתי בספרי על קושית המג"א (בסי' תרמ"ח) על הלבוש דפוסל אתרוג המורכב משום שנעבד עבירה בכלאים א"כ גם עז של כלאים יהי' פסול לשופר משום שנעבדה בה עבירה ותרצתי בסי' ב' דמהט"ז נראה דטעם הלבוש משום מצוה הבא בעבירה ובשופר לא שייך מצוה הבא בעבירה כמו דיוצא בגזול כדאיתא באו"ח (סי' תקפ"ו) והוא כמו דאיתא בירושלמי לחלק בין לולב הגזול ובין שופר הגזול דאמר ר' אלעזר תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא פירוש והקול אינה עבירה וא"כ מכ"ש בשופר של כלאים וכתב על זה כבוד תורתו דיש להעיר בזה דהנה המג"א (בסי' תקפ"ו) ציין על מה שכ' שם בש"ע דבשופר הגזול יוצא עיין (בסי' תנ"ד) וכתב הלבושי שרד דכוונת המג"א להשיג על הש"ע דהירושלמי כתב שני טעמים דיוצא בשוכר הגזול חד טעם משום דליכא קרא לפסול בזה. וטעם שני דאין גזל בקול אמת דהרמב"ם תפס טעם הב'. אולם (בסי' תנ"ד) העלה בש"ע בשם הרא"ש כטעם הא' וכתב שזה עצמו מה שהשיג הראב"ד על הרמב"ם ע"ש ונחזי אנן דלטעם הא' שבירושלמי בשופר גזול ה"ה בשופר של כלאים פסול משום שנעבדה בו עבירה דילפינן מכלאים דנעבדה בו עבירה פסול למצוה כמו דפסול לקרבן. וכמו דמדמה הלבוש מצוה לקרבן לענין אתרוג המורכב א"כ יפה הקשה המג"א לשיטתו על הלבוש דשופר של כלאים צריך להיות פסול

ב) ואח"כ הוסיף עוד דברים לתרץ קושיית המג"א דבאמת שופר של כלאים פסול כמו דכלאים פסול לקרבן דדומה לקרבן וכדאיתא בר"ה (דף כ"ו) שופר דלזכרון קאתי כלפנים דמי וא"כ בוודאי פסול לשופר כמו דפסול לקרבן ולא הוצרך כלל להשמיע זאת מרוב פשיטתי'. אך דמקשה על זה ממה דקיי"ל בא"ח (סי' תקפ"ו) דבשופר גזול יוצא הלא קרבן הגזול פסול כסוכה (דף ל') אע"כ לחלק כירושלמי בטעם הב' דאינו יוצא בגופו רק בקולו א"כ שוב גם בכלאים כשר לשופר ודחה כ"ת ע"פ דברי הרמ"א (בסי' תקפ"ו) דשופר מבהמה טמאה פסול דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה לבד נראה דפוסק כטעם הא' שבירושלמי ושוב גם שופר של כלאים פסול ומיושב קושית המג"א עכ"ד

ג) אולם יש להעיר בזה דמקור דברי הרמ"א אלו הוא מדברי הר"ן ז"ל בפ"ג דר"ה וז"ל הר"ן מיהו אע"ג דמסקינן חוץ משל פרה אפשר דוקא בטהורים אבל בטמאים לא דהא אמרינן בפרק במה מדליקין (דף כ"ח) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד ושופר מלאכת שמים הוא דהא אמרינן לעיל כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי מיהו לאו ראי' גמורה הוא דהתם בבמה מדליקין משמע דמשכן גופא לא גמרינן מההוא דלא הוכשרו למלאכת שמים דהא אמרינן בההוא שמעתתא מאי הוי עלה דתחש וכדאיתא התם ולפיכך צע"ג עכ"ל. א"כ מדברי ר"ן אלו מוכח דשופר אינו כמו קרבן אע"ג דקאמר בגמרא דהוי כלפנים. דא"כ מאי מסופק הר"ן אם יוכל להיות מבהמה, טמאה הא קרבן בוודאי צריך להיות מהמותר בפיך וע"כ דאין זה דומה לקרבן וממילא כל עיקר פלפולו דפלפל כיון דכלאים פסול לקרבן ה"ה לשופר ליתא וממילא נסתלק פלפולו הנ"ל ושופר הגזול כשר לשני הטעמים בירושלמי ואף דקרבן הגזול פסול שופר אינו דומה לקרבן וממילא דה"ה שופר מכלאים כשר

ד) אך עכ"ז עדיין קשה ממאי דקאמר הגמרא בר"ה בדף