בכורי שלמה חלק א קז

ירקות. וצריך לחלק דשאני התם דבזריעה גופה לא יהי' שום ביטול אך משום דהנובלות נושרות ונעשה זבל זה נעשה אח"כ ממילא ולא הוי הביטול ע"י מעשה שלו רק ע"י מעשה שנעשה אח"כ ממילא ולא הוי הוא המבטל אבל התם בנטיעת אגוז של ערלה בנטיעה זו גופא הוי מבטל איסור ולא יהי' ג"כ מעשה אחרת. וא"כ ניחא קושית התוס' דלרבנן דסוברים דזוז"ג מותר אמאי אין נוטעין תחתי' ירקות בימות החמה מפני שהצל יפה להן הא הוי זוז"ג צל דאיסורא וקרקע דהיתר

כז) ולפי הנ"ל ניחא דשם אף דהוי זוז"ג אסור משום דהוא הוי מבטל איסור בידים מה שזרע תחת האשירה שהצל יפה אם ושם ג"כ לא יהי' מעשה אחרת רק בנטיעה זו יבטל האיסור ומיושב תמיהת התוס' על שיטת רש"י ולעולם נוכל לומר דגם אף ששני הגורמים אינם מענין אחד ג"כ הוי זוז"ג

כח) עוד אפשר לתרץ קושית הרמב"ן הנ"ל דמקשה על מאי דמקשה דר' יוסי אדר' יוסי דבמשנה סובר ר' יוסי דזוז"ג אסור ושם סובר ר' יוסי דאין נוטעין אגוז של ערלה ואם נטעו והרכיב והבריך מותר אלמא דזוז"ג אסור וקשה מאי מקשה דהא המשנה מיירי ג"כ לענין לכתחלה דאין נוטעין תחתי' ירקות אף בימות הגשמים ולכתחלה שפיר אסור משום זוז"ג

כט) דהנה התרומת הדשן כתב דמותר לטחון חיטין מתולעים שהתולעים נתרסקו ולא הוי ברי' ולא הוי מבטל איסור לכתחלה משום דאין כוונתו לרסק התולעים רק לטחון החיטים הביאו הש"ך (בסי' פ"ד סק"מ)

ל) א"כ ראינו דלענין מבטל איסור דבר שאינו מתכוין מותר וכאן כתב הרמב"ן הטעם דמ"ה לכתחלה אין נוטעין משום דהוי מבטל איסור וא"כ שפיר ניחא דבשלמא שם לענין נטיעה אגוז של ערלה אסור לכתחלה דהוי מתכוין לבטל איסור דהרי נוטע האגוז של הערלה כדי שיצמח אילן והוי מבטל איסור בכוונה אבל במשנה דזורע ירקות בשדה שלו שהוא אצל אשירה ואין כוונתו לבטל האיסור אך לזרוע בשדה שלו ומה שהנובלות נושרין והוי לי' לזבל הוא אינו מתכוין לזה והוי דבר שאינו מתכוין וזה ברור

לא) אך הנה התרומת הדשן כתב עוד טעם דאינו ברור שנתרסקו התולעים מקול הטחינה דלמא יברחו מקול הטחינה ופרשתי דבריו דכיון דהוא דומה ביטול איסורים למלאכה בשבת דדבר שאינו מתכוין מותר ממילא דמי להתם כמו דשם בפסיק רישא ולא ימות אסור ה"ה בזה דביטל איסור היכא דהוי פסיק רישא אסור וא"כ אם הי' טוחן החטים והא בודאי שיתרסקו התולעים הי' אסור דהוי פסיק רישא ולכן סיים דאינו ודאי שיתרסקו שמא יברחו מקול הטחינה ולא הוי פסיק רישא

לב) וא"כ שוב בנ"ד דזורעין תחת האשירה אסור אף דאינו מתכוין לבטל דהוי פסיק רישא אך הר"ן חידש לנו בפרק גיד הנשה דבמידי דלא הוי רק הנאה מותר פסיק רישא והביא ראי' ממוכרי כסות דמוכרים כדרכם ובלבד שלא יתכוונו בצינה מפני הצינה וקשה דהוי פסיק רישא אך ע"כ דבהנאה מותר פסיק ריש

והנה התוס' כתבו שם בע"ז (דף מ"ט) בד"ה שאם נטע וז"ל וא"ת מ"ש גידולי אגוז של ערלה מגידולי טבל ומעשר שני שהן חולין ואפילו גידולי תרומה אלא שגזרו עליהן בי"ח דבר וי"ל דערלה שאסורה בהנאה יש לאסור הגידולין שגם זה הנאה הוא אבל באיסור אכילה אין לאחור הגידולין שאינו אוכל האיסור עצמו

לג) וא"כ לענין ביטול גידולין כמו שם שזורעין תחת האשירה דהנביות נושרין ונעשה זבל ויגדל אח"כ וזה אין איסור רק משום הנאה מה שגדל באיסור ובאיסור הנאה מותר דבר שאינו מתכוין אף דהוי פסיק רישא ודוק

לד) והנה המג"א כתב הטעם דאתרוג המורכב פסול משום שאינו אתרוג שקצתו לימו"ן והבאתי בחיבורי דברי השבות יעקב שמר חמיו הגאון אבד"ק פראג אסר אתרוג המורכב לברך עליו והי' אז בפראג הרב ש"ך ז"ל ותקיפי העם הטו אותו בחלקלקות לשונם להתירו והתיר לברך עליו משום דגם אתרוג מורכב מקרי אתרוג כמו דאמרינן שה אפילו מקצת שה והי' האות כי טרם שרצה החזן לברך עליו נפל האתרוג מידו ונשבר הפיטום

לה) ובארנו שם בחיבורינו דניהו דאמרינן שה אפילו מקצת שה מ"מ לא הוי רק חצי שה דאינו חייב רק בחצי המתנות וממילא לענין אתרוג הוי אתרוג חסר אך ביו"ט שני כשר דביו"ט שני אתרוג חסר כשר אך כפי המבואר בש"ע אין חסר כשר רק כשנשאר רוב אתרוג ובמורכב לא נודע אם נשאר רובו אם רוב הוא מהאתרוג אך כיון שראינו שהאתרוגים גדילים כמין היחור ולא כמין האילן כדאיתא ברש"י דסוטה וא"כ אתרוג המורכב ע"כ הוא שתחב יחור אתרוג בלימו"ן שאז גדל כמו אתרוג וא"כ הוי רובו אתרוג עכ"פ דהרי גדל כמין האתרוג

לו) וגם הערה האלשיך דבהנשאר לא הוי כביצה דבחלק האתרוג לא הוי כביצה וכל אתרוג שאין בו כביצה פסולה. אך הנה התוס' כתבו בריש לולב הגזול דאין לפסול לולב של אשרה משום כתותי מכתת שיעורא ואין בו כביצה דבטעם דאין בו כביצה פסול משום דלא גמר פרי אבל זה גמר פרי יע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד אף דחלק האתרוג שיש בו אין בו כביצה מ"מ גמר פרי מקרי. אך דעת המג"א אינו כן דכתב דאף ביו"ט שני דחסר כשר מ"מ צריך להיות בהנשאר כביצה וקשה דהא מ"מ הוי גמר פרי כנ"ל דברי התוס'

לז) אך הנה האלשיך הביא ראי' דאתרוג מורכב מאתרוג ולימו"ן שתחב יחור של אתרוג בלימו"ן פסול כולו ממאי דאיתא בסוטה שם (בדף מ"ג ע"ב) דמקשה בגמרא דתני חדא דהבריך והרכיב חוזר מעורכי המלחמה ובחדא תני דאינו חוזר ומתרץ דלא קשיא כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור ומקשה בגמרא האי הרכבת איסור היכי דמי אם הבריך ילדה בילדה בל"ה חוזר משום הילדה הראשונה ואם הבריך ילדה בזקנה האמר ר' אבוהו ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה ואין בה דין ערלה ע"כ

לח) הרי מבואר בפירוש דילדה בטלה בזקנה ואזלינן בתר הזקנה לגמרי וה"ה היכא שהרכיב יחור אתרוג בלימו"ן בטל האתרוג בלימו"ן ודינו כלימו"ן לגמרי עכ"ד האלשיך

לט) אך לכאורה מצד הסברא לא מסתבר כן לומר דאם הרכיב אתרוג בלימו"ן יהי' דינו כלימו"ן לגמרי והכל הולך אחר הזקנה והלוא אנו רואין להיפך דהכל הולך אחר הילדה וגדל כמין הילדה היינו כמין היחור שתחב באילן כאשר פירוש שם רש"י בסוטה ד"ה מרכיב וא"כ אמאי יהי' הכל כמו הילדה

מ) והיה נלפע"ד דרק לענין ערלה אמרינן דבטל הילדה בזקנה שלא תחייב הילדה בערלה כיון דעיקר היניקה מארץ הולך דרך הזקנה ומשו"ה דינו לענין ערלה כמו הזקנה דבתורה כתוב כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל והנטיעה היא בארץ וא"כ אזלינן הכל בתר כח הצמיחה מארץ שהיא מהזקנה ובטלה לענין זה דהוי כאילן אחד לענין ערלה למנות מעת הנטיעה מהזקינה ולא מהילדה וזה הוי הביטול דנעשה הכל כאילן אחד לענין שנות ערלה ולא לענין דבר אחר שאם היחור הוא אתרוג והזקנה היא לימו"ן שפיר דינו כאתרוג מאחר שגדל בו אתרוג אך לענין הנטיעה בארץ חשבינן כמו הילדה ולענין זה בטל הילדה בזקנה

מא) ובזה יתיישב קושית הר"ן בע"ז (בדף מ"ח.) הנ"ל דכתב שם הטעם בזוז"ג מותר הוא משום ביטול והקשה ממאי דמקשה כאן הגמרא דילדה בטלה בזקנה ומתרץ בנטע לסייג ולקורות והקשה כיון דזוז"ג בטל א"כ גם בנטע לסייג ולקורות בטל ותירץ כיון דבתר אמליכי הוא כמו דאמר בגמרא דאי הדר ואמליך שאכילה שוב אסורה משום ערלה לא שייך ביטול כדאיתא במנחות דשחיטה אינה בטלה בנבילה משום דאפשר למבטל להיות כבטל דאי מסרחי פקע לי' טומאה מינה וגם אנכי בעצמי אמרתי כן ואמרתי דכאן הוי רב חסדא