ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי תרומות י:ה:א
Beur HaGra on Yerushalmi Terumos 10:5:1 (Beur HaGra on Jerusalem Talmud Terumot 10:5:1) · ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →כתב יד א [במשנה] כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוז ביהודה שהן משקל חמש סלעים בגליל :
כתב הר"ש שלא פירש כלום אם מותר אם אסור ודג טמא צירו אסור הוא מילתא באנפי נפשה ור"י מפרש מילתי' דת"ק דאמר צירו אסור סתם. מפרש רבי יהודה דהיינו אם יש רביעית בסאתים ור' יוסי פליג כו' ע"ש וכן כתב הרשב"א בפירושו ובתה"א שלו ודחקו לזה מה שמביא בגמרא במסכת חולין פג"ה ראיה מר' יהודה מה שהציר אוסר קרוב למאתים שאין כל השיעורים שוים. ולא מייתי מת"ק שהוא אוסר ציר דגים טמאים עד תתק"ס לכך דחקו לפרש דת"ק לא איירי אלא אם נתערב דגים טמאים עצמם ולאו משום נותן טעם אסרי עד תתק"ס אלא משום בריה שאינה בטילה עד תתק"ס אע"ג דהברי' אינו נתערב מ"מ כיון שבולע מברי' אינו בטל כברי' עצמה. וכן כתב הירושלמי בפי' עליה הורי ר' יוסי בר בון חד לאלף בעכברא פי' אע"פ שבודאי יכול ליטול משם ולהשליכו מ"מ אינה בטילה אלא באלף כברי' עצמה ע"ש אבל קשה לפ"ז על הגמרא דידן שפוסק במס' ע"ז גבי עכברא בשיכרא והלכתא אידי ואידי בס' משמע שאין ציר ברי' כברי' דגבי בריה פסקו דאפי' באלף לא בטיל וכתבו עליו התוספות דלא כירושלמי דבירושלמי אמרינן הורי ר' יוסי בר בון בעכברא חד לאלף וא"כ קשה שיהי' נגד המשנה ועוד קשה לחלק המשנה לשנים ולומר דת"ק מתחיל בדגים טמאים ואינו מפרש כלום אם אסור אם לאו ואח"כ מתחיל דג טמא צירו אסור ואיני מפרש כמה יהי' השיעור ובא ר' יהודה לפרש ועוד קשה הפלוגתא רחוקה שבין ר' יהודה לר' יוסי בנתינת טעם. דלר' יהודה הוא נותן טעם עד קרוב למאתים ולר' יוסי עד ששה עשר ועוד קשה קושית הר"מ מרוטנבורג שהקשה דהא ודאי הציר אינו אוסר בנתינת טעם עד קרוב למאתים דבכ"מ חשבינן לי' כמים בעלמא אלא ודאי מכח המלח הוא נותן טעם עד למאתים אלמא דמשערינן במלח אע"פ שאין המלח אוסר מצד עצמו אלא מחמת שבלוע מציר וא"כ לפ"ז אם המלח שמלחו בו בשר נפל לתבשיל צריך לשער כדי נתינת טעם המלח ובפ' כל הבשר מתרץ הגמרא גדי אסרה תורה ולא חלב וא"כ החלב אינו נאסר אלא טעם בשר הבלוע בו ומכח זה אינו נחשב החלב למין במינו מוכיח התוספת מזה לתבלין שנאסרו שאין משערין כדי נתינת טעם התבלין אלא כדי נתינת טעם באיסור עצמו ע"כ נראה למורי ורבי לפרש המשנה הכי דת"ק סבר דציר היוצא מן הבריה כבריה עצמה ובריה אינה בטילה בתתק"ס ולכן אמר כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוז ביהודה שהן משקל חמש סלעים בגליל דג טמא צירו אסור כלומר אף בצירו אסור משום דגם צירו נחשב כברי' ובריה אינה בטלה בתתק"ס ור' יודא ור' יוסי פליג עליה וסברי דאף ציר היוצא מן הבריה אינו אוסר אלא כדי נתינת טעם ומשום הכי פסקו במסכת ע"ז גבי עכברא בשיכרא כר' יהודה ור' יוסי דאמרי בנותן טעם ועכבר אינו נותן טעם אלא עד ס' ור"י בר בון שפסק בעכברא חד לאלף היינו כת"ק ולכך כתבו התוס' דלא כהירושלמי אלא דבהא פליגי ר"י ור"י דר"י סבר דציר הבלוע ממלח אפי' המלח היתר כיון דהשתא נאסרו מכח הציר משערין כדי נתינת טעם המלח ומלח נ"ט קרוב למאתים ור' יוסי סבר דאין משערין אלא בכדי נתינת טעם האיסור עצמו אבל לא מדבר שהוא בלוע מהיתר וציר עצמו אינו נ"ט אלא בי"ו וזה ידוע דר' יהודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי ולכן משני הגמרא בפ' כ"ה גיד אסרה תורה ולא חלב וא"כ החלב אינו אסור אלא מחמת טעם הבלוע מבשר ולכן אינו אוסר משום מין במינו וכן גבי תבלין והא דמייתי ראי' בפ' ג"ה מר' יהודא דמצריך גבי ציר של דגים קרוב למאתים לבטל אע"ג דלית הלכתא כוותיה מ"מ נ"מ לדידן אם הי' המלח אסור מחמת עצמו דצריך קרוב למאתים. דבכדי נתינת טעם לא פליגי וא"כ מייתי ראיה שפיר דאין כל השיעורין שוה וא"כ גם בשאור של חטין של תרומה שהוא אסור מחמת עצמו נמי לכ"ע אפשר להחמיץ אפי' ביותר ממאה והכל על נכון ודו"ק היטב: